פצ'ה קוצ'ה 2014: שיעור בנשיקות ובריחות גוף

נשיקה שנמשכת שעתיים וחצי, ריחות גוף שמזוקקים לבקבוקים וילדה אחת קטנה שמסבירה מהם גירושים. הפצ'ה קוצ'ה כלל שני חלקים ברורים: אחד מעניין והשני - לא

אורין ויינברג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורין ויינברג, עכבר העיר

"ועכשיו שכל אחד יקום וינשק במשך דקה ועשרים שניות את מי שבא איתו", מבקש עידן שוורץ מהקהל. "אם אתם בוחרים ברקדנית מספר 1 - עשו גל, ואם ברקדנית מספר 2 - נענעו את ידיכם", נכתב על מסך ענק מעל ראשי הרקדנים של דנה רוטנברג. הפצ'ה קוצ'ה השנה לא שכח את הקהל שלו והקפיד להשאיר אותו עסוק, עירני ודרוך. אולי כשההוראות האלה כתובות כאן, מנותקות מההקשר, הן עלולות להישמע כמו הפעלות שישי צהריים של תנועת נוער, אבל כשנמצאים שם, זה בהחלט עושה חשק לעטות מדי צופים, לשתף פעולה ואולי אפילו לנשק את זה שיושב לצידכם בכיסא הסמוך.» פצ'ה קוצ'ה 2014 - לכל הפרטיםהפצ'ה קוצ'ה, שמתקיים זו הפעם ה-16 בהאנגר 11 שבנמל תל אביב ובהפקת "פאזה הפקות", הוא הסופרמן של אירועי התרבות. באקט שאפתני למדי, עולים לבמה בשיטת הסרט הנע עשרה אנשים בעלי עיסוקים שונים, כשלכל אחד מהם שש דקות ו-40 שניות של תהילה. בזמן הקצוב הזה כל אחד מהם צריך להיות מעניין מספיק כדי להטביע חותם, כך שלמרות שמדובר באירוע תרבותי נטול כוונות זדון, באופן אוטומטי נוצרה תחרות בין המשתתפים. בגלל טווחי המעבר הקצובים בין סיפור לסיפור, היה לקהל קשה להימנע מהשוואות ומדירוג המעניין ביותר אל מול המיותר ביותר.

שעתיים וחצי של ריקוד גופני. מתוך המצגת של עידן שוורץ

עכשיו בבקשה להתנשק אחרי שצולחים את התורים המייגעים משל היה זה דיסנילנד בחופשת הקיץ, מתגלה האנגר 11 בעיצוב שמכבד את עצמו וראוי לארח את מסת האנשים שהגיעה לאירוע. ואכן, גם מערכת הסאונד והמסכים, כמו גם אחרונת הבירות שהגיש הבר המאולתר, לא אכזבו. התכנית האמנותית כללה השנה מופעים מתחום המחול, האנימציה, הקולנוע, האמנות החזותית, הצילום והקולינריה. מי שבלט במיוחד היו מאשה גלוזמן ויונתן צור, זוג מאיירים שפיתחו פורמט גאוני בפשטותו: הם לקחו את המכשירים הקוליים בתערוכת אמנות מודרנית במוזיאון ישראל - אלה שמצמידים לאוזן במטרה לשמוע הסבר על המוצגים, והחליפו את הקול הדידקטי בקולן של ילדות, שמציגות את הפרשנות שלהן ליצירות האבסטרקטיות. עבודה נוספת של גלוזמן וצור הייתה אנימציה מתוקה להפליא שמלווה בקולה של בתם המשותפת המסבירה מושגים כמו "זיקנה", "כסף" ו"צבא". כך למשל, למקרה שתהיתם, צבא הוא "מקום קטן כזה עם הליקופטרים וספינות וסוללות שפשוט הורגים צבאות אחרים". משתתף נוסף שבלט לטובה היה עידן שוורץ, שהציג עבודת פרפורמנס שמורכבת מזוג שמצמיד שפתיים ומתנשק ברחובות תל אביב מבלי להיפרד במשך שעתיים וחצי, תוך תנועה מתמדת ברחובות העיר. שוורץ לקח התנהגות אנושית פשוטה ואינטימית, והציג את האקט "הנישוקי" באופן שמנסה לא להתמקד באספקט מיני. בשלב מסוים שוורץ אף ביקש מהקהל לקום ולנשק כל אחד את בן לווייתו (זה השלב בו חשתי צורך להעניק צ'פחה סחבקנית לחברה שלי). למרות האלמנט הגימיקי שלא נעלם מן העין, והעיסוק בנושא שתמיד מוכר, היה מעניין לראות מה קרה כשאותו זוג העתיק את מיקומו מתל אביב לעיר רחובות. רמז: השוטרים לא אהבו את מה שקרה שם. גם ילדים יכולים לדבר על כסף. מתוך המצגת של גלוזמן וצור

גם דנה רוטנברג ושלושת רקדניה סיפקו חוויית פרפורמנס מקורית שמשתפת את הקהל ומאפשרת לו להניע את הרקדנים בדרכו. לקראת סוף המיצג עלתה רוטנברג עצמה על הבמה ודיברה על הפחד הנפוץ של אנשים ממחול, ועל הרצון שלה לרכך אותו באמצעות הפיכת הקהל לאקטיבי במידת מה. כמו כן זכורה לטובה גם קבוצת "Puppet Cinema", שבנו סט שלם וצילמו לעיני הקהל סרט מיניאטורי לייב על הבמה, וגם עומר פולק שדיבר על חשיבותו של חוש הריח תוך חשיפת מכשירים שונים שיצר, דוגמת מכשיר שמאפשר לתתרנים להריח ומכשיר שמזקק ריחות גוף. בסופו של דבר היו בפצ'ה קוצ'ה 2014 כמה פנינים שהצליחו לגרות את הסקרנות והפליאו את העין האנושית, אך גם הם לוו במופעים שנשכחו מהתודעה רגע אחרי שהסתיימו, וגרמו לתהות מדוע דווקא הם נבחרו להשתתף. קשה לא לחשוב מה היה קורה אם העטיפה הגרנדיוזית - מסכי הענק, אלפי הכיסאות והמפלצתיות של האנגר 11 - הייתה נעלמת, והפצ'ה קוצ'ה היה נערך, למשל, בסלון בית. האם הוא עדיין היה מעניין באותה מידה?» פצ'ה קוצ'ה 2014: 19-20 במאי, האנגר 11, נמל תל אביב.