חנה מרון, 1923-2014. "ויוצאים, בלי לחזור, לפעמים"

כש"הוא הלך בשדות", ב-1948, היא נשארה עימנו, ושיחקה עשרות תפקידים קלאסיים, מודרניים, קומיים וטרגיים. אחת הגברות הראשונות ביותר של התיאטרון הישראלי, שאכן היתה "גדולה מן החיים" על הבמה וגם בחיים. קול ייחודי בצליל ובדברים שהשמיעה, מטעמם של אחרים וגם בשם עצמה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

ועכשיו, הקול הזה נדם ולא יחזור. הקול ששר-דיבר בהצגת “פונדק הרוחות”, בשנת 1962, על בימת התיאטרון הקאמרי על כך ש”לפעמים, לפעמים, נשארים אנו פה קצת ימים, נחפזים, ועוברים והומים, ויוצאים, וחוזרים, לפעמים.” חנה מרון הלכה לעולמה, בבית חולים, מוקפת על ידי בני משפחתה. תמו תשעים שנות חיים, ו-86 שנים של פעילות אמנותית, מהם כמעט שבעים על במת התיאטרון הישראלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ