מכתב שני: רנה שינפלד כותבת לפינה באוש

רנה שינפלד במכתב שני לכוריאוגרפית פינה באוש, לקראת בכורה של "פתקים לפינה באוש", בו היא משתתפת בלוויית רקדניה של באוש

רנה שינפלד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רנה שינפלד

פינה יקרה,אני כותבת לך היום לקראת בכורה של הערב "פתקים לפינה באוש", אותו אני רוקדת סולו על הבמה. תשמחי לשמוע ודאי שבעצם אני לא לבד על הבמה, אני רוקדת איתך ביחד, ועם הרקדנים המופלאים שלך, שמופיעים בסרט "קינתה של המלכה" שאת יצרת. במכתבך אלי בשנת 2002 כתבת "ותן לשתינו יחד להמשיך לרקוד" אז בערב זה אנחנו ממשיכות לרקוד, ביחד. את זוכרת בוודאי איך רקדנו יחד בג'וליארד את הריקוד ההודי של לה מרי ואת הריקוד המודרני של דוריס האמפרי. את היית רקדנית מופלאה שאין שנייה לה.» עולם המחול נפרד מפינה באוש» מכתב ראשון: רנה שינפלד נפרדת מפינה באושנפגשנו בפעם הראשונה בניו יורק באודישן לג'וליארד. צעירות, כמעט ילדות, את באת מגרמניה ואני באתי מישראל ומיד נוצר בינינו קשר מיסטי. לעתים קרובות היו מתבלבלים בין שתינו, ופונים אלי כאילו הייתי את. הערצתי אותך תמיד, גם רק כרקדנית, ולאחר מכן, כשגיליתי את תיאטרון המחול שלך, הבנתי את גדולתך. הזמנת אותי להופיע בתיאטרון שלך יחד עם הלהקה שלי וזו הייתה חוויה גדולה. אבל יותר מכל אהבתי להיפגש איתך לאחר המופעים המדהימים בארץ. לילה אחד אמרת לי שמחר את נוסעת לפגוש את המשפחה שלך בעכו. הייתי המומה, אבל לא שאלתי שאלות מיותרות. לאחר שנתיים שוב נפגשנו ופגשתי את המשפחה שלך (שהיא ישראלית) והבנתי שאת בעצם יהודיה. את לא ידעת זאת כלל. זה התגלה לך, וגם לי, רק בשנים האחרונות לחייך. זו אולי הייתה הסיבה לקשר הבלתי רגיל שנוצר בינינו. קשר שהוא סוד מיסטי. לא היה לי קשר כזה עם אף אחד בעולם. היינו אחיות תאומות, נשמות תאומות.לא אשכח איך בילינו בחנות דרוויש יום שלם. את קנית כמעט את כל החנות. שמחתי על כך, כי השמועות היו שבתחילת דרכך לא היה לך בדירה ריהוט, רק מיטת שדה. הענשת את עצמך כי הרגשת רגשות אשם על מה שעשו הגרמנים. חשבת שאת גרמניה. סירבת לאכול. היית בודדה וצנומה. כתבת לי במכתבך שאני הושטתי לך יד בעת צרה. אני זוכרת את הבגד המקסים שקנית לי כמתנה, אותו אני שומרת עד היום. רצית שאבוא לנהל וללמד בבית הספר של קורט יוס ולנהל את הלהקה שם. היה לי כבר כרטיס טיסה, אבל בחלום הלילה נאמר לי שלא אוכל לנסוע ליערות האלו, בהם רצחו את משפחתי. קמתי בבקר, צלצלתי אלייך ואמרתי שאני לא מגיעה. את אמרת "בואי בבקשה, בואי בבקשה", אך אני לא יכולתי. זה היה כשעזבתי את להקת בת שבע והקמתי את התיאטרון שלי.קשר בלתי רגיל. רנה שינפלד ופינה באוש (צילום: ארכיון)באחד הביקורים שלך בארץ טיילנו יחד בשוק בירושלים. רצית לקנות בגדים מיוחדים לרקדניות שלך, והיום אני רוקדת על הבמה עם הבגדים האלו בסרט שלך. תשמחי לשמוע שלפני שבועיים הוזמנתי לסן פטרסבורג, לחנוך שתי סטודיות על שמך ועל שמי. קיבלתי שם בטקס חגיגי מפתח למנעול של הסטודיו. סטודיו אחד נקרא "פינה" והשני נקרא "רינה". השמות נרקמו בעבודת יד נפלאה. הטקס היה חגיגי ומרגש ביותר, והסטודיו יפתח לאלו שבעתיד יהיו אמיצים וחזקים לבנות עולמות מיוחדים, ויגשימו את חלומותיהם בריקוד.פינה, את היית לי לאחות תאומה תומכת. לא אשכח לעולם שבזמן המלחמה צלצלת אלי בוקר בוקר לבדוק איך אני מרגישה ולעודד אותי. ואיך ביקשת ממני לקחת אותך לכיכר רבין ביום העצמאות, שנאחז יד ביד ונרקוד לצליליי שירים ישראלים. זה היה כל כך מוזר, לא הבנתי מה קורה לך אז. לא ידענו אני ואת שאת יהודיה. לא ידענו שהדודה שלך עברה את השואה אצל מנגלה. ועד היום לא ברור לי איך את ואמך שרדתן. לצד זאת, בריקודים שלך יש את התחושה שאת מדברת על השואה.את חושבת שהערב הזה שאני יוצרת כמחווה לך ולאהבה הגדולה בין שתינו הוא מעין חשבון נפש על איזה שהוא פספוס? קשה לי לומר. אני רק יודעת שהערב הזה נובע ממקורות עמוקים ביותר בהווייתי, משורשים אמיתיים, ושאני כל כך נהנית לרקוד אותו. הוא מפגש בין החומרים האמנותיים שלי והחומרים שלך דרך הסרט המדהים שיצרת. אני רוקדת את הקטע "זכור אותי אך שכח את גורלי" מתוך דידו ואניאס, ואומרת לך שאני וכל העולם נזכור אותך לנצח. כמו שאמרה בסן פטרסבורג המנהלת והרקדנית :״קראתי בשם לסטודיות לא רק על גאוניות, אלא על אהבה, ידידות, נעורים ונצח״. רציתי לספר לך שכל התהליך הזה - ליצור לכבודך ריקוד, התחיל משירים שכתבה הדסה טל, הביאה אותם אלי ואמרה "רקדי אותם". וכך היה. אני רוקדת אותם ביחד עם הדמות שלך שמופיעה בסרט שלך, ועם כל שאר הדמויות שאת חלקן יצרת בתוך היערות הירוקים של גרמניה. אסיים את מכתבי זה בקלישאה: פינה, את נשמה גדולה ותמיד אשא אותך בתוך גופי ולבי ברקודים. כפי שאמרת: "לרקוד לרקוד. אם לא הולכים לאיבוד". לא נלך לאיבוד. נמשיך לרקוד ביחד, שתינו. שלך, רנה.