הקאמבק של מונטי פייתון הצדיק את כל הציפיות

הפייתונים ביצעו את הקלאסיקות בצורה מלוטשת והעניקו לקהל שואו מרשים עם מסכי וידיאו ענקיים, תזמורת גדולה ואינספור רקדנים וזמרים

נדב הולנדר
לונדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נדב הולנדר
לונדון

פעם, כששאלו את אריק איידל מה הסיכויים לקאמבק של הפייתונים, הוא אמר: "נתאחד ברגע שגראהם צ'פמן יחזור מן המתים. אנחנו במגעים עם הסוכן שלו על התנאים". צ'פמן טרם חזר מן המתים, אבל השבוע זה קרה: חמשת הפייתונים החיים עלו על הבמה בלונדון לעשרה מופעי איחוד אחרונים.

מאז שנרכשו הכרטיסים למופע, באותן 43.5 שניות קצרצרות בנובמבר 2013, ועד השבוע, היה המון זמן לדמיין מה עומד להתרחש שם, על במת ה-O2. האם המופע יענה על הציפיות, האם הוא יצדיק את ההשקעה, האם ישאיר תחושה של סיפוק או של החמצה.

כל זה התגלה כלא משנה בכלל, כי כבר הפסיעה אל תוך אולם עמוס במעריצים שהגיעו מכל מקום אפשרי בעולם (לידנו ישבו צופים מפורטוגל ומשוודיה), נרגשים ורועשים מול במה צבעונית וגדולה המאוירת במיטב המסורת הטרי־גיליאמית ומעליה הכיתוב הענק "מונטי פייתון" - העלתה חיוך של אושר שלא דעך במהלך השעות הבאות.

מתוך הופעת האיחוד של מונטי פייתוןצילום: Getty Images

כמו במופע איחוד של להקת רוק ענקית מהעבר, ערב שכזה הוא מלכודת ענקית. לשחזר את העבר בצורה מדויקת אי אפשר, ולנסות לעדכן מערכונים קלאסיים, שהקהל יודע לדקלם טוב יותר מהפייתונים עצמם, זה כמו לחלל סידור תפילה. הפייתונים בחרו לשלב, לבצע את הקלאסיקות בצורה מלוטשת ולהעניק לקהל שואו מרשים עם מסכי וידיאו ענקיים, תזמורת גדולה ואינספור רקדנים וזמרים.

בזה אחר זה בוצעו מיטב הלהיטים: האינקוויזיציה הספרדית, נאדג' נאדג' סיי נו מור, ההרצאה על הלאמה הקטלנית, ארבעת אנשי יורקשייר (כשמייקל פיילין החליף מלה אחת - "לקשרי" ב"פרדייז" - הקהל כולו מחא כפיים), המשרד לוויכוחים, האלבטרוס, הצד הבהיר של החיים, התוכי המת (שגלש אל תוך מערכון חנות הגבינות), המסעדה שמגישה רק ספאם, שיר הזרע הקדוש, האפיפיור ומיכאלאנג'לו, שיר חוטב העצים ועוד ועוד. כמה מהמערכונים הולחמו ביניהם בחיבורים מפתיעים, כמיטב המסורת מימי הקרקס המעופף. בין לבין הוקרנו קטעי וידיאו ואנימציה ישנים, שאיפשרו לפייתונים להתארגן מאחורי הקלעים.

פה ושם הוכנסו עדכונים אקטואליים. בשיר האהבה לאומה הסינית, נשתלה הערה על כך שהיום הסינים מחקים כל מכשיר שהם רואים ורוכשים את החוב הלאומי של מדינות המערב; וכששתי הזקנות (ג'ון קליז וטרי ג'ונס) צפו בטלוויזיה, הן נתקלו בפרצופו המחויך של מייקל פיילין וסיפרו עד כמה תוכנית הטיולים שלו משעממת.

מונטי פייתון. קלאסיקות מלוטשותצילום: AFP

ככלל, ההומור העצמי שלט, כבר משלב התוכנייה: "אנו מצטערים אבל את התפקיד של ג'ון קליז יגלם הערב ג'ק דקוורת'. עקב פגישה עם רופא שיניים, חלקו של טרי ג'ונס ישוחק על ידי איאן ביל. את אריק איידל יגלם מייק בלדווין, ותפקידו של מייקל פיילין ישוחק הערב על ידי פיל מיטשל. בנוסף, למרבה הצער טרי גיליאם יגולם על ידי טרי גיליאם".

בסוף הם הגיעו וגילמו את עצמם. אריק איידל עדיין שולט בבמה, לעתים עם גיטרה על הצוואר. כשהוא בתפקיד השופט שחוזר מבית המשפט ועובר ללבני נשים, זה מצחיק בגיל 71 אפילו יותר; ג'ון קליז צרוד מעט אבל נשאר קומיקאי ושחקן ענק - המונולוג על התוכי המת סחף תשואות רמות מהקהל; מייקל פיילין התגלה כחביב הקהל, והניואנסים שלו בביצוע התפקידים הישנים היו מרגשים; טרי ג'ונס עדיין מעולה בתפקיד האיש (או האישה) הפשוט, גם אם לעתים הוא נאלץ להיעזר בכרטיסיות בשביל הטקסטים; וטרי גיליאם אנרגטי ותזזיתי מאי פעם, והאנימציות שלו עדיין מפעימות בגאוניותן; גם הופעתה של קרול קליבלנד, השחקנית מהמערכונים המקוריים, היתה משמחת מאוד.

גראהם צ'פמן היה חסר, אבל הפייתונים (שנתנו למופע את הכותרת "אחד הלך, חמישה נותרו") החליטו שלא לתת לעובדה הזאת להעיק או להיהפך למחווה סנטימנטלית. בתחילת הערב הופיע פרצופו על המסך, ואז הרגל המאוירת של מונטי פייתון בעטה אותו החוצה לחלל.

לא הכל עבד בצורה מושלמת. חבורת הזמרים הרקדנים, המוכשרת כשלעצמה, קיבלה הרבה יותר מדי זמן במה, וקטע הסיום לא לגמרי התרומם. אבל אלו הערות קטנות, ותחושת האושר וההתרגשות שהציפה את האולם במשך כל הערב היתה אדירה.

כשהפייתונים פרצו, בסוף שנות ה-60, ההומור החתרני שלהם הכעיס המונים וגרם להם לצאת לרחובות ולהפגין. היום רוב הפרות הקדושות כבר נשחטו, ואף אחד כבר לא מתרגש משני פסלים ענקיים של אברי מין זכריים על הבמה. בסופו של דבר מופע האיחוד שלהם היה מחווה נפלאה לתקופה שבה גם לטעם הרע היה טעם טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ