ג'סי אייזנברג: "אני מרגיש בטוח בישראל"

עם סניקרס, הרבה תלתלים ודיבור חצי-נוירוטי, השיב אמש השחקן ג'סי אייזנברג לשאלות הקהל, בהצגה "סיפור ישן-חדש" פריט עטו, ולמרות כל הניסיונות למנוע זאת, גם הפוליטיקה נכנסה לכמה רגעים

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

"אני מבקשת להימנע משאלות פוליטיות", קראה מנהלת תיאטרון בית לסין ציפי פינס, בתחילת סשן השאלות עם ג'סי אייזנברג. אבל גם עם בקשות כאלה, המצב הנוכחי בארץ לא איפשר לחמוק מהנושא. אייזנברג לעומת זאת, הרגיש לגמרי בנוח. "לא פחדתי לבוא כי אני לא מרגיש בסכנה", אמר. "נסעתי כל השבוע ברחבי הארץ, זאת מדינה מקסימה ואני בטוח שאגיע שוב. זאת הפעם הראשונה שלי בישראל, ואני מבין שזה היה שבוע עם נסיבות קשות ומצערות, אבל אני לא הרגשתי את זה קרוב אלי".

השחקן והמחזאי הגיע לישראל לכבוד העלאת ההצגה "סיפור ישן-חדש" שכתב, ושעלתה כבר בברודווי, עם אייזנברג בתפקיד הראשי. בישראל זכה בתפקיד ויטלי פרידלנד, שמגלם את דיוויד, צעיר אמריקאי שמגיע לבית דודתו בעיירה שצ'צ'ן שבפולין. הוא מקווה שיוכל למצוא שם מפלט מההמולה הניו יורקית לטובת שכתוב ספרו, אותו כבר מזמן היה צריך למסור למו"ל. הדודה, מריה, אותה מגלמת ליאורה רבלין, רואה בביקור הזדמנות פז להתאחד עם אחד מקרוביה, שהוא חלק ממשפחה ענפה. את תמונות חבריה היא תולה על הקיר בבית, ומכירה את כל השמות, הפרטים והעיסוקים של כולם.

המפגש בין הצעיר האמריקאי והאגואיסט לבין הדודה הפולנייה יוצר מטבע הדברים חיכוכים וקונפליקטים. את החומרים לדיאלוגים, מספר אייזנברג, לקח מניסיון אישי. "הייתה לי דודה שחיה בשצ'צ'ן בפולין, ושמה מריה. היה לה גם ידיד נהג מונית (רפי תבור), שלקח אותי לטיול בעיר בלי לדבר מילה בעברית. אבל חוץ מזה, כל החלקים הדרמטיים והמצחיקים לא קרו במציאות. אני חושב שעם הרעיון - מה זאת משפחה? האם היא מבוססת על קשר דם? האם היא קיימת בתמונות? במחשבות? - עם השאלות האלה כל אחד יכול להזדהות".

למה בחרת סוף עצוב כל כך למחזה?

"אני מצטער שנאלצנו לעבור את זה (צוחק), אבל כפי שאתם רואים עברנו את זה בשלום. בשבילי זה לא כל כך עניין של טוב או רע, אלא של סיום ריאליסטי. האישה הזאת (מריה) היא לבד, שומרת סוד כל כך הרבה שנים, והיא סוף סוף מוצאת מישהו לספר לו את זה, לפני שיהיה מאוחר מדי. זה נכון שכשהיא מספרת לו הוא לא מגיב כפי שהיא רוצה, וזה מה שמניע את הדרמה, אבל יש בזה גם הרבה אמת ושחרור".

בפתרון הסוד יש הרבה שחרור. רבלין ופרידלנד בסיפור ישן-חדש (צילום: גדי דגון)

הדור שלך, של יהודים צעירים בארצות הברית, עד כמה הוא מכיר סיפורים על השואה או מתעניין בהם?

"היות שכתבתי את עצמי קצת בהצגה הזאת, אפשר להבין שמדובר בדור שאין לו בהכרח קשר לסיפורים האלה. הם כבר דור שלישי, לא מכירים לגמרי חדשות רעות, ומתעניינים קודם כל בפרטים היותר 'עסיסיים' וגרפיים של הסיפור. למשל דיויד שואל את מריה על המוות של קרוביה לפני כל דבר אחר. לא מעניין אותו לדעת מה היה לפני אושוויץ. אני מודה שחטאתי בזה גם".

בישראל הרבה אנשים יכולים להזדהות עם הדמות של האמא הפולנייה, איך הקהל האמריקאי מקבל אותה?

"בהצגה יש הרבה דיאלוגים בפולנית שהמטרה שלהם היא לבלבל את הקהל האמריקאי, בדיוק כמו שהם מבלבלים את דיוויד. הוא לא מבין מה הם אומרים. פה (בישראל) המהלך הזה עובד קצת פחות טוב (צוחק), כי מטבע הדברים אתם מכירים טוב יותר את השפה ואת התרבות הזאת".

הדמות של דיוויד במחזה היא צמחונית, גם אתה?

"כן, בעצם ההצגה הזאת היא התעמולה שלי - לא סתם, סתם (צוחק). הייתי צמחוני הרבה שנים, אני בא ממשפחה כזאת, אבל 'נפלתי' בחזרה לבשר לצערי".

איך אתה משלב את שני הכישרונות שלך - מחזאות ומשחק?

"זה המחזה השני שלי שעולה, והשלישי יעלה בשנה הבאה. אני רואה במשחק ובכתיבה בהקשר הזה שלוחות האחד של השנייה. כשכותבים חושבים על הדמות, וגם כשמשחקים עושים עבודה, ומנסים להבין את המניעים. אני בדרך כלל משחק במחזות שאני כותב אז מבחינתי זה תהליך משלים. העובדה שהייתי בסרט מפורסם ("הרשת החברתית", ט.ל) היא הדבר שמאפשר למשוך תשומת לב, אבל זה לא חלק אינטגרלי מהעשייה שלי".

סיפור ישן-חדש, שביים אבישי מילשטיין, תורגמה על ידי דורי פרנס.