המורה לתיאטרון רחל שור מתה מסרטן, בת 69

שור לימדה דורות של שחקנים בסטודיו ניסן נתיב, ובהם משה איבגי, רמי הויברגר, מיקי ליאון ודאנה איבגי. השחקן ידידיה ויטל, שהיה מתלמידיה: "הבחירה שלה בהוראה לא היתה פשרה אלא בחירה בדרך של שליחות"

תמר רותם-צרובה
תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תמר רותם-צרובה
תמר רותם

המורה הוותיקה לתיאטרון רחל שור מתה הבוקר (שני) ממחלת הסרטן. שור, ילידת 1945, היתה מורה בסטודיו ניסן נתיב, חינכה ועיצבה דורות של שחקנים. הלווייתה תתקיים מחר ב–16:30 בבית העלמין קריית שאול (הסעה תצא מהסטודיו ב–15:45). שור למדה במחזור הראשון של ניסן נתיב ולאחר תום הלימודים עבדה כשחקנית תיאטרון וקולנוע, היא השתתפה בסרט "בר 51" של עמוס גוטמן. בין תלמידיה המובהקים: השחקנים רמי הויברגר, מיקי ליאון, משה איבגי, דאנה איבגי, ידידיה ויטל, נועה בירן וחברי אנסמבל "ציפורלה".

מנהל סטודיו ניסן נתיב, מיכי ורשביאק, שעבד לצדה של שור בסטודיו מאז סוף שנות ה-60, פגש אותה בחוג הדרמטי ב"תיכון חדש" שאותו ניהל ניסן נתיב. הם שיחקו אז זה לצד זה ב"חלום ליל קיץ". שור היתה בהמשך תלמידית המחזור הראשון של סטודיו ניסן נתיב. ב-1985 היא החלה ללמד גם בסטודיו בירושלים. שור העבירה קורס שבו היא לימדה טרגדיות יווניות וקומדיות שייקספיריות. "היתה לה יכולת פנטסטית לחשוב מחוץ לקופסה בתיאטרון", אומר ורשביאק. "במיוחד כשהגיעו לשייקספיר, היא נתנה לתלמידים לפרוש כנפיים, לא לפחד לטעות, ללכת גם עם האינטואיציה שלהם ובעיקר להשתחרר בתוך החומר הקלאסי. האפשרות הזאת בונה שחקן. היא ראתה את הסטודנטים, היא בנתה בהם את היכולת להסתכל על עצמם ואל עצמם, לא לפחד ללכת בכביש לא סלול, ולכבוש את המסלול שלך דרך הביטוי".

רחל שורצילום: מתוך ערוץ היוטיוב

הבמאי מיקי גורביץ', מנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, שעבד עם שור בסטודיו, אומר ש"היא היתה מורה מסורה מאוד לכל העולם הזה של התיאטרון והשקיעה בזה את כל כולה. אני חושב שהיה חשוב לה גם החלק התרבותי שבזה. היא לא התעסקה רק בטכניקה של המשחק אלא היה חשוב לה ששחקנים יהיו משכילים והיא עצמה התעניינה בתרבות ובשירה. היא היתה בן אדם מיוחד שכל כולו אמנות ותיאטרון".

שור, שלימדה גם במכינות ובקורסים למשחק לקהל הרחב, שמרה קשר קרוב עם רבים מתלמידיה לאורך השנים. השחקן ידידיה ויטל ("שבטים" בבית ליסין), שסיים את לימודיו לפני שמונה שנים, נמנה עם המעגל הקרוב של תלמידים שסעדו את שור על מיטת חוליה. "היה בינינו חיבור טוב מאוד", הוא אומר. "ללמוד משחק זו גם חוויה מכאיבה ולכן כשהיא פירגנה לך זה היה מעשה של נדיבות. מבחינתה פרגון זה גם כלי". לדבריו, בשנה א' ניסן נתיב ושור היו כמו האבא והאמא של תלמידי המשחק. הוא מוסיף כי "שור היתה שחקנית מצליחה מאוד בתחילת הדרך והבחירה שלה בדרך של הוראה לא היתה פשרה אלא בחירה בדרך של שליחות וביטוי אדיר. היא הבינה את שייקספיר בדרך שאף אחד אחר לא הבין. וגם היתה לה נפש פרינג'ית".

מחלתה של שור התגלתה לפני כשנה אבל היא דאגה לא להפיץ זאת. בימים האחרונים היא בחרה לא לעבור כימותרפיה וגם זה לדברי מוקיריה משקף את הבחירות האמיצות שנהגה לעשות. "בחודשים האחרונים היינו קובץ של תלמידים קרובים שיחד עם בנה ובתה ליווינו אותה בעצם אל מותה", מספר ויטל. "תאוות החיים שלה היתה אדירה. השעות הארוכות של שהות משותפת הן מתנה אדירה שאני מרגיש שקיבלתי מרחל. סביב מיטתה התקיימו השיחות המעניינות והמצחיקות ביותר. דיברנו בלי סוף על שייקספיר ועל בקט וגם על חיינו הפרטיים. רחל היתה אישיות נדירה".

שור לימדה עד אפריל. "בתחילת השבוע שעבר קיבלנו כיתה חדשה לסטודיו וזו הפעם הראשונה שאני עושה את זה בלעדיה", אמר ורשביאק. "עד שזה קרה לא יכולתי לדמיין כמה היא חסרה. אתה רוצה להחליף דעה ולשמוע. לפעמים זה נחוץ שיהיה לידך מישהו עם כושר הסתכלות. אפשר לומר שהרגשתי את בדידותי. יהיה לי קשה מאוד בלי הנוכחות שלה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ