טל לוין, עכבר העיר

באחד הקטעים שצילם תומר היימן לסרטו המתהווה "מיסטר גאגא", עובד הכוריאוגרף אוהד נהרין עם הרקדנים בסטודיו של להקת בת שבע, בזמן שבתו נֹגה מטיילת להנאתה בין כולם. בשלב מסוים מגיעה הבייביסיטר שלה, כדי שאִמה, הרקדנית ובת זוגו של נהרין ארי נקמוּרה, תוכל להתרכז בחזרה. שמחת המשחק התמימה הופכת ברגע לבכי קורע לב, שנשמע עוד הרבה אחרי שהבייביסיטר מתרחקת מהסטודיו. נקומרה כמעט קופאת במקומה בהתחלה, ומחליטה לנטוש את החזרה, חרף קריאותיו הרכות של נהרין, שמנסה לשווא להרגיעה במילים "It's ok MOTEK". "אני זוכרת את הרגע הזה", אומרת נקמורה, "לא היה לי קשה לראות את זה בדיעבד, אבל היה לי קשה כשזה קרה. הילדה שלי בכתה, רצתה את אמא, ולקחו אותי ממנה. זה היה קורע לב".

בשביל רקדנית ההחלטה ללדת בגיל צעיר יכולה להיות גם הסוף של הקריירה שלה, לא פחדת?"האמת שלא. אני ברת מזל כי אני בסיטואציה די נוחה. חוץ מזה, למרות שאני מאוד נהנית לרקוד, וכשאני רוקדת אני מגלה משהו עמוק, גם אם לא אוכל לרקוד יותר לא ארגיש שאני מפסידה. מה שהכי הדהים אותי באימהות היתה העובדה שהיא הפכה אותי לבן אדם מאושר יותר".

» רקדני בת שבע יוצרים - לכל הפרטים

שולחן, כיסא, ארוחת ערב האימהות, כך מתברר, לא פולשת רק לתהליך החזרות, אלא גם ליצירה. בשבוע הבא תעלה נקמורה עבודה מקורית שלה, במסגרת פרויקט "רקדני בת שבע יוצרים", שנערך זו השנה ה-11, והפעם תחת הכותרת "Another Day". "זאת הפעם השלישית שאני משתתפת בפרויקט 'רקדנים יוצרים', ואני תמיד משתמשת בשולחן ובאוכל", היא מספרת. "בשבילי אלה הם דברים שמהווים חלק מאוד בסיסי מהחיים של כולנו. שתי העבודות הקודמות שלי היו מאוד מצחיקות, וכללו הרבה מחוות בהשראת נגה. הפעם אני משתמשת שוב בשולחן וכיסא אבל האופי קצת שונה: לפני כמה חודשים חבר טוב שלי מת, ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. רקדנו ביחד במדריד, במשך ארבע שנים, ולמרות שהקשר קצת נותק, פתאום כששמעתי את החדשות זה די ערער אותי. אז בעבודה יש עדיין הומור, אבל גם הרגש שלי כלפיו נוכח בחיבור עם החיים שלי עכשיו".

"גם אם אפסיק לרקוד לא ארגיש שאני מפסידה". נקמורה (צילום: גדי דגון)

איך נראה תהליך היצירה שלך?"יש לי רעיונות די ברורים לגבי מה שאני רוצה לעשות, אבל אני מנסה כל דבר עם הרקדנים כדי לבדוק מה נכון. גם מאוד ברור לי מה עובד ומה לא, אז אני בוחרת את מה שעובד ומחברת הכל יחד. בשבילי זה לא טבעי בכלל. אולי בגלל זה אין כמעט ריקוד בעבודה שלי (צוחקת). משום מה ריקוד לא נקשר לי עם השראה. אני מקבלת השראה מהחיים, ואולי הריקוד משקף את החיים שלי ולהפך, אבל כשאני חושבת על ליצור משהו זה בדרך כלל יותר תיאטרלי".

איך עושים את המעבר מלהיות חברה בלהקה, לכוריאוגרפית שצריכה לתת הוראות וביקורת?"יש לי קצת ניסיון בהוראה, וזה מאוד דומה בעיקרו של דבר. כשמלמדים צריך להיזהר, לתת לתלמידים אפשרות לדמיין, ופחות לאסור עליהם לעשות משהו. נתתי לרקדנים הרבה אפשרויות, וגם אם לא אהבתי משהו נתתי להם לבדוק ולעשות אותו בדרך שלהם".בעבודה, שנקראת בפשטות "Dining Room", רוקדים אייר אלעזרא ואור שרייבר. "שניהם מתאימים למה שראיתי בדמיון, והם פשוט אנשים יפים", אומרת נקמורה. "אייר חייבת להיות בעבודה שלי, אני אוהבת אותה, היא המוזה שלי. הבנים משתנים, אבל אייר חייבת להיות (צוחקת). היא מעוררת בי השראה, והיא רקדנית כל כך מעניינת".

"ריקוד לא מתקשר אצלי עם השראה". "Another Day" (צילום: ירדן רז)

חלומות על חצאית טוטו

הזרימה והרוגע שמקרינה נקמורה לא מעידים על הביוגרפיה האישית והמקצועית שלה, ובעיקר לא על ההכשרה הקלאסית הקשוחה שעברה. היא נולדה ב-1984 בנגאנו שביפן, הבת הצעירה במשפחה של שלושה ילדים. בגיל שש התחילה לרקוד בלט, אחרי שגיבורה בספר מצויר שאהבה הופיעה באחד הפרקים עם חצאית טוטו ונעליים. "רציתי ללבוש את הבגדים והנעליים האלה", היא מספרת. "בגיל 12 הבנתי שמדובר בתשוקה אמיתית, והתחלתי ללמוד בצורה רצינית. התאמנתי כל כך קשה, אני כבר לא עובדת ככה היום (צוחקת). הייתי מסיימת את הלימודים, נוסעת שעה לסטודיו, ומתאמנת עד 21:00 בערב כל יום, אז הייתי חוזרת הביתה ומתאמנת עוד. הייתי משוגעת, בודקת ובוחנת את עצמי כל הזמן, מסתכלת בקלטות וידאו של רקדנים שאהבתי, ומתמקדת בתנועה אחת שרציתי ללמוד – שוב ושוב מעבירה את הקלטת כדי לראות אותה, לפעמים 20 פעם ביום לאותו צעד. פשוט רציתי להיות רקדנית".איך ההורים שלך הגיבו למסירות הזאת?"ההורים תמכו בעשייה שלי, בעיקר כי הם ראו שאני לוקחת את זה ברצינות".

בגיל 15 קיבלה מלגה לנסוע לבית ספר לבלט במלבורן. "לא היה לי קשה לנסוע", היא נזכרת, "כי חלמתי כל כך להפוך לרקדנית, שהכל היה שווה את זה. למדתי שם בעיקר בלט קלאסי וקצת מרס קנינגהאם". את העבודה הראשונה שלה קיבלה בגיל 18 בלהקת בלט קטנה במדריד, שהתמחתה בעיקר בסגנון ניאו-קלאסי. היא בילתה שם ארבע שנים, ובגיל 22 עברה למונטריאול, שם השתלבה ב-"Les Grand Ballet". על המפגש עם אוהד נהרין, המבוגר ממנה ביותר משלושה עשורים, היא מספרת בעיקר דרך החיבור שלה עם ה"גאגא", שפת התנועה שהמציא, ושחדרה כבר ללהקות ולבתי ספר לבלט בכל העולם. "נפגשנו בקנדה", היא מסבירה, "אוהד בא לתת לנו שיעור 'גאגא' די בסיסי בלהקה. אחרי השיעור הרגשתי שאני בטראנס, הכל המשיך לצוף והמוח שלי היה במקום אחר, זאת הייתה תחושה משונה ומדהימה".

זאת בחירה לא פשוטה - לעבוד עם בן הזוג שלך"גם אני חשבתי ככה בהתחלה, ולכן גם לא רקדתי במשך שנתיים כשהגעתי לארץ. לא רציתי לערבב, וגם רציתי לוודא שמערכת היחסים חזקה ויציבה מספיק. אבל האמת היא שהוא מורה כל כך טוב, הוגן לכולם ותומך ברקדנים שלו, כך שאין בעיה בעצם".

את מקבלת גם ביקורת לא טובה ממנו?"לפעמים, אבל הוא גם לא רוצה לריב (צוחקת). הוא אומר גם דברים טובים".

הוא עזר לך בתהליך היצירה הנוכחי?"כל הזמן, אני לומדת ממנו הרבה".

בין נגאנו לכיכר הבימה

למרות שהיא רוקדת באחת מלהקות המחול הטובות בעולם, החיים שלה, כך נדמה, הם יחסית שגרתיים. הבוקר מתחיל ב-8:00 עם קצת אינטרנט, וממשיך עם נגה שמתעוררת, ארוחת בוקר ולגן. "אני תמיד מאחרת", היא צוחקת, "ואז אני מבלה בגן עוד חצי שעה בערך, כי נגה בוכה וקשה לה להיפרד". את היום המקצועי היא מתחילה בשיעור גאגא ב-10:00, ומשם לחזרות עד 17:00. "אחרי צהריים אנחנו בדרך כלל הולכות להבימה, משחקות קצת, ואז חוזרות הביתה – דרך הפיצה. בימים של הופעה מגיעה בייביסיטר".

"המורה הכי טוב שהיה לי". אוהד נהרין (צילום: דניאל בר און)

בחרת לגור רחוק מהמשפחה שלך"הלוואי שההורים שלי היו פה. כשהייתי בת 15 לא התגעגעתי הביתה, אבל לאחרונה אני מרגישה געגועים, וחבל לי שהם לא לידי, מבלים זמן עם הבת שלי, חולקים את זה יחד איתי".איך עבר הקיץ עלייך הקיץ האחרון בהקשר הזה?"הייתי מאוד מבואסת ועצובה. קראתי חדשות אבל אני בטוחה שאני לא מקבלת את התמונה המלאה. היה לי קשה לראות את התגובות של האנשים, זה הפתיע אותי למען האמת".איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?"אין לי מושג, לא ראיתי את עצמי כאן לפני 10 שנים, אז אי אפשר לדעת".

20 שאלות על בלט

1. מהו הבלט הראשון שראית?"אגם הברבורים, בביצוע בלט לנינגרד. הם היו מגיעים לעיתים קרובות ליפן"2. מהי התנועה האהובה עלייך בבלט? "ערבסק"3. טרנינג או טיץ? "טרנינג"4. אדג'יו או אלגרו?"אדג'יו"5. מה הייתה הפציעה הכי קשה שלך?"שבר מאמץ"6. אם היית צריכה לארגן מסיבת ריקודים, איזו מוזיקה היית בוחרת?"ליידי גאגא! הייתי בהופעה שלה ומאוד אהבתי אותה"7. באיזה אולם את הכי אוהבת להופיע?"אני אוהבת תיאטראות גדולים, אבל אין לי אחד מועדף"8. מה הסוד לפירואט מושלם?"לא לחשוב יותר מדי"9. מי היה המורה הכי טוב שלך?"אוהד (צוחקת)"10. מה התפקיד הקלאסי האהוב עלייך?"היפהפייה הנרדמת"11. אם יש לך רק שתי דקות לחימום, מה תעשי?"שפגאט"12. מה מעורר בך השראה?"עצב"13. אם איזה רקדן/כוריאוגרף (חי או מת) היית רוצה לשבת לקפה?"פינה באוש"14. מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך על הבמה"אני לא כל כך זוכרת, אבל כשרקדתי בלט הייתי שוכחת הרבה פעמים את הצעדים"15. להרבה רקדנים יש ריטואלים לפני שהם עולים על הבמה, מה שלך?"לשים הרבה איפור!"16. מה הדבר הכי טוב בגאגא?"שאפשר לתכנן הרבה דברים תוך כדי השיעור, לחשוב על הרבה דברים. זה כמו מדיטציה, אני חושבת על מה אעשה היום, האם שכחתי משהו (צוחקת), אני נהנית להיות עצמי".17. מה הדבר הכי טוב בתל אביב?"האנשים"18. איזו יצירה של אוהד את הכי אוהבת?"ארבוס"19. באיזו תקופת חיים אחרת היית רוצה לחיות?"שנות ה-50, אני אוהבת את הסטייל והאלגנטיות"20. אם לא היית רקדנית, מה היית?"גננת"

» רקדני בת שבע יוצרים - ב-21 בספטמבר - בשעה 19:00 ו-21:00, ב-22 בספטמבר - בשעה 21:00, ב-23 בספטמבר - בשעה 19:00 וב-21:00. סטודיו ורדה של להקת בת שבע, סוזן דלל, תל אביב