בלט פלמנקו חוסה פורסל: וירטואוז במיטבו גם כשהוא נופל

יצירת המחול "חלומות" מעבירה את הקהל היישר לספרד. בין ההקפדה על הבעות הפנים של הרקדנים להתפרצות הרגשית של הפלמנקו, פרסל כובש את הקהל, ולא רק במקצועיותו אלא גם בנוכחותו הכריזמטית

עידית סוסליק, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידית סוסליק, עכבר העיר

אחרי החיבוק החם לו זכה מהקהל הישראלי בשנה שעברה, רקדן הפלמנקו הספרדי חוסה פורסל חזר השבוע למרכז סוזן דלל בתל אביב עם המופע "חלומות", כשהוא מלווה ברקדני להקתו ובאנסמבל מוזיקלי הכולל זמר וזמרת מצוינים ומלאי נשמה, גיטריסט, נגן קחון (מעין "תיבת תיפוף") וחלילנית. "חלומות" מורכב מרצף של קטעי ריקוד המלווים במוזיקה הייחודית של הפלמנקו. כפי שמקובל במופעים בסגנון מסורתי, גם במופע של פורסל אין סיפור עלילה או נרטיב מארגן, כך שחוויית הצפייה נבנתה מתוך המטענים הרגשיים אשר קיבלו ביטוי באיכות השירה, במלודיה של הגיטרה ובאנרגיה התנועתית של הרקדנים. יחד עם זאת, בריקודים מסוימים, כמו הטריו של פורסל עם שתי הרקדניות (מריה ויקטוריה ומריאנה פראה), ניתן היה בכל זאת לחוש בתמה כלשהי, שכן התנודות של פורסל בין שתי הרקדניות יצרו דימוי של גבר שנאבק באהבתו לשתי נשים. "חלומות" - לכל הפרטיםלצד שימור צביונו המסורתי של הפלמנקו כדיאלוג מוזיקלי בין זמר, נגן ורקדן, ניכר כי תפיסת הכוריאוגרפיה של פורסל מושפעת מסגנונות אחרים במחול הספרדי (מחול ספרדי קלאסי, למשל) אשר שמים דגש על החוויה האסתטית ופחות על ההבעה האישית של הרקדן. קטעי הריקוד המשותפים של הלהקה הצטיינו בדיוק ובאחידות, אך לרגעים היתה תחושה, כי ההקפדה על הצורה באה על חשבון ההתפרצות הרגשית שכל כך מזוהה עם הפלמנקו, שכן החזקת הגוף והבעות הפנים של הרקדנים היו מאופקות, ואפילו מאופקות מדי. בקטעים אחרים, כמו הריקוד שביצעו שתי הרקדניות עם שמלות הזנב והקסטנייטות וריקוד ה-'פארוקה' (farruca) הגברי-מסורתי שביצעו פורסל והרקדן מלהקתו, היו דווקא מלאי עוצמה ואנרגיה.חוזר לעוד חיבוק חם. חוסה פרסל ב"חלומות" (צילום יח"צ)

בעוד שבמופעיו הקודמים של פורסל הופיעו אמנים ספרדיים בלבד, הפעם הוא אירח את סילביה דוראן, אושיה ותיקה ומוכרת של סצנת הפלמנקו בארץ: מורה שהכשירה דורות של רקדניות פלמנקו ישראליות, וגם כיום ממשיכה להיות רקדנית ויוצרת פעילה ופורה. הדיאלוג בין שני הרקדנים נולד מתוך היכרות רבת שנים ורצון לחבור לעשייה משותפת, והמפגש שלהם על הבמה חשף בבירור גם זיקה סגנונית ביניהם, וניכר היה כי הם משתייכים לאותה אסכולה של פלמנקו: זו הרואה חשיבות עליונה בצורניות האסתטית של הריקוד, ולכן שמה דגש על הליטוש של קווי הגוף והאלגנטיות של תנועותיו. מלא עוצמה ואנרגיה. חוסה פרסל ברגע השיא של הערב:רגע השיא של הערב היה, ללא ספק, ריקוד הסולו של פורסל שהתפתח בהדרגה מן הכבד אל הקל, מתנועות איטיות ומלאות מתח למפץ רגשי משוחרר. ברגעים אלו בלטו איכויותיו של פורסל כפרפורמר שיודע לפלרטט עם הקהל הישראלי ולספק לו את הדבר שהוא אוהב יותר מכל בפלמנקו: רקיעות רגליים וירטואוזיות, והרבה כאלו. פורסל ביצע רצפים מורכבים ביותר למשך דקות ארוכות, ולשם השעשוע אף בחר באזורים בלתי שגרתיים, כמו גרם המדרגות שמוביל מהאולם לבמה, כדי לבצע עליהם "להטוטי קצב" עם רגליו. ראוי להדגיש, כי פורסל לא רק כבש את הקהל בנוכחותו הכריזמתית אלא גם במקצועיותו הבלתי מתפשרת. לאורך מרבית קטעי המופע נאלצו כל הרקדנים להתמודד עם קושי בלתי צפוי, שנבע מכך שאחד מחלקי הבמה השתחרר ובלט כלפי מעלה בצורה מסוכנת (אמני פלמנקו ספרדיים נוהגים להביא עימם במות מותאמות לפלמנקו אשר מורכבות על גבי הבמה הקיימת באולם התיאטרון). הניסיונות המהירים שנעשו כדי לתקן את הבעיה בהפוגות בין הקטעים לא צלחו, ובזמן ביצוע אלמנט וירטואוזי של שלושה סיבובים רצופים, נתקל פורסל בבליטה שעל הבמה ונפל. מבלי לאבד את עשתונותיו, הוא קם על רגליו במהירות, קד בחיוך לקהל, והמשיך לרקוד, ונדמה היה כי המכשלה הרגעית רק הגבירה עוד יותר את התמסרותו לחלום שלו - התשוקה, האושר והעוצמה שבפלמנקו."חלומות" - מרכז סוזן דלל, כראוגרפיה: חוסה פרסל, 29.9