לנשום, לאהוב, לרקוד: אנה הלפרין עושה פרטיטורה של תנועה

בגיל 94 ועם הטייטל "חלוצת המחול הפוסט מודרני" אנה הלפרין בכלל לא קוראת לעצמה כוריאוגרפית. עכשיו היא חוזרת לישראל כדי להעלות עם להקת ורטיגו את היצירה האיקונית שלה "Parades and Changes", שבמקור הרקדנים מופיעים בה בעירום מלא

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

בפעם הראשונה שביצעה הרקדנית והיוצרת אנה הלפרין את עבודתה "Parades and Changes", באמצע שנות ה-60, היא כמעט נעצרה. על הבמה עמדה קבוצת רקדנים שהורידה לאט לאט את בגדיה, והעבודה המשיכה כשהרקדנים עירומים לגמרי. "אז", מספרת הלפרין (94), "עירום היה ביג דיל על הבמה. היום זה הפך כל כך שגור שכבר בא לי להגיד לכולם – תתלבשו כבר!". הלפרין הגיעה לישראל במסגרת שיתוף פעולה מיוחד עם להקת ורטיגו, ועם הכפר האקולוגי שהיא מפעילה. גם כאן תציג גרסה של "Parades and Changes", שעברה מאז אינספור גלגולים, בין השאר בגלל הגישה היצירתית המיוחדת של הלפרין, מי שנחשבת כחלוצת המחול הפוסט-מודרני, אבל כלל לא מגדירה את עצמה ככוריאוגרפית. "אני חושבת שיותר מדויק לומר שאני עושה פרטיטורה של תנועה (Scoring)", היא מסבירה, "אני נותנת את המסגרת, את הכלים, והפרשנות היא כל פעם חדשה גם בהתאם לחלל שבו אנחנו מופיעים".

למה בחרת דווקא בלהקת ורטיגו?"בשנים האחרונות עבדתי על טרילוגיה לזכרו בעלי המנוח (לורנס הלפרין ט.ל.). החלק הראשון התייחס לתיאטרון שהוא עיצב, למעשה זאת הייתה סביבה תיאטרלית שבה הקהל ישב על הבמה, והכל היה ממוקם בפארק יפהפה בסן פרנסיסקו. החלק השני היה בהשראת ציורים שלו. נוסף על היותו אדריכל נוף הוא היה צייר מוכשר, והוא עשה סדרה של ציורים ארוטיים מאוד כששירת בצי האמריקאי. כשחשבתי מה לעשות בחלק השלישי, כדי לסיים את הטרילוגיה, הבנתי שאני רוצה לחזור לישראל. בעלי היה אחד ממקימי קיבוץ עין השופט כשהיה בן 17. היינו אמורים לחזור לחיות בקיבוץ, רק שהספינה שלו הביאה אותנו לסן פרנסיסקו ושם נשארנו בסופו של דבר". ריקוד מוביל למעצר. Parades and Changes מ-1965

הגרסה הנוכחית ל"Parades and Changes" לוקחת בחשבון אם כך גם את המיקום הגיאוגרפי וגם את השיטה היצירתית שגיבש בעלה של הלפרין, ושעוסק בעיצוב קולקטיבי של המוצר הסופי. הלפרין לדבריה רצתה לשלב לא רק את הסביבה הטבעית, אלא גם את האנשים שחיים בתוכה, וכך בסופו של דבר הגיע ל-ורטיגו. "מה שתפס את עיני היה הכפר האקולוגי שלהם", היא מספרת. "כשחיפשתי עליהם מידע נוסף מאוד אהבתי את הסטייל שבו הלהקה הייתה מאורגנת, את הפתיחות והגמישות שלהם. העבודה עם הסביבה היא המרכז גם בשבילי וגם בשבילם, והרגשתי שיש לנו הרבה במשותף מבחינת החזון שלנו לגבי ריקוד. כשהתחלתי לעבוד איתם, וראיתי את סגנון החיים שלהם, הרגשתי שבעלי היה אוהב את זה גם". אבל המפגש עם ורטיגו הביא עמו אתגר נוסף, דומה לזה שהלפרין נתקלה בו כשהעלתה את העבודה לראשונה. "היות שחלק מהמשתתפים הם דתיים אני לא לגמרי יודעת איך נתמודד עם עניין העירום עדיין", אומרת הלפרין. "אני כן יודעת שהחלק השני של המופע הוא חדש לגמרי, ושאחד הדברים שאני מצפה להם הוא הסיום, שבו שאנחנו עושים 'ריקוד שלום' בשיתוף הילדים של הקהילה. יהיה מעניין לראות איך ורטיגו יתמודדו עם הסטופ-דאנס, שהוא ריקוד בקצב מסובך מאוד, חזק מאוד, ולא דומה לשום דבר שראיתי שלהקות מחול ישראליות עושות". העבודה עם הסביבה היא המרכז. נועה ורטהיים ואנה הלפרין (צילום: מעיין חותם)מה מופע המחול הראשון שראית?"ראיתי את עבודות של דניסשואן (בית ספר מפורסם למחול מודרני ט.ל.). הם יצרו באותה תקופה מתוך התנגדות לבלט הקלאסי, השתמשו במוטיבים אינדיאנים למשל. מבית הספר הזה צמחו הרבה רקדנים מודרניים מפורסמים ובהם מרת'ה גרהאם, דוריס האמפרי, צ'רלס ווידן".

מה התנועה האהובה עלייך בריקוד? "נפילה. אני אוהבת את תחושת הכניעה לגרביטציה, כמי שיוזמת את התנועה. אני אוהבת את הסימבוליקה הכרוכה בשחרור שיש בנפילה".מיהו הכוריאוגרף האהוב עלייך?"הסטודנטים שלי. כי הם כל כך יצירתיים והם מעוררים בי השראה, היצירתיות שלהם מעוררת בי השראה".

איפה אהבת להופיע?"בכל מרחב בחוץ – בים, ביער. זה מאתגר כי אני לא יכולה להגיע עם רעיון סגור מראש. אני צריכה להפוך להיות חלק מהסביבה, באופן שאני לא יכולה לשלוט".

אדג'יו או אלגרו?"שניהם"אם היית צריכה לארגן מסיבת ריקודים, איזו מוזיקה היית בוחרת?"Soul Train"מי המורה הטוב ביותר שלך?"כשהייתי בקולג' הייתה לי מורה לתנועה שהייתה ביולוגית. היא לימדה אותי להבין איך לגשת לתנועה בצורה אובייקטיבית ולא דרך הסטייל שלה. היא דרשה שאעשה נתיחות בגופה כדי להבין איך הגוף עובד. בהתחלה חשבתי שאני אמות (צוחקת), הרי באתי לאוניברסיטה לרקוד, והדבר הראשון שהייתי צריכה לעשות היה לחתוך גופה. הייתי בת 17, וחשבתי שלא אשרוד את זה. זה היה נורא, אבל אז הייתי כל כך מרותקת, שהתחלתי לראות כל גוף דרך הזה".

אם היו לך רק 2 דקות להתחמם, מה היה החימום שלך?"אני מורידה את האישונים, משהה את הלשון, שמה לב לנשימה שלי – ומדגישה את השחרור. הייתי עוברת ממצב של ממודעות חיצונית לפנימית, ומנסה להגיע למצב של ריקנות טהורה".

עם איזה כוריאוגרף הייתי רוצה לשבת לקפה"עם בעלי, כי הוא כל כך יצירתי. הוא כתב 15 ספרים והיה אמן נפלא. אני מתגעגעת אליו, היה לו מוח מבריק, הוא היה מעורר השראה. היינו יחד 70 שנה. הוא אף פעם לא רקד איתי. אבל הוא היה צופה מהצד ומצייר".

מה הדבר הכי טוב בלהיות רקדן?"אלה חיים קשים (צוחקת). יש תלות בקבלת מענקים כדי להמשיך לרקוד. נכון שזה מקצוע מתגמל נפשית אבל לא כלכלית. גם אם מקבלים מענקים הם בדרך כלל רק לשנה. אם אתה רקדן בלט, חס ושלום שתנסה לרקוד אחרי גיל 35. למזלי אני כמעט בת 95 ואני עדיין מופיעה".

מה הכי טוב בלהיות יהודייה?"ללמוד איך לשרוד. ארי שביט כתב ספר נפלא שנקרא "The promise land", ובסופו הוא אומר שאנחנו, היהודים, אף פעם לא יודעים אם נמשיך להתקיים, אבל בגלל שאנחנו יהודים, תמיד מצאנו דרך לשרוד. אנחנו מוקפים באויבים ואי אפשר לדעת".

מה היצירה שלך שאת הכי אוהבת?"תמיד היצירה שעליה אני עובדת".יש לך ריטואלים לפני העלייה לבמה?"נשימה. ברישניקוב סיפר לי שהוא מקבל בחילה לפני העלייה לבמה. גם אחרי כל השנים שהוא רקד, וגם היום שהוא עולה לבמה כשחקן, עדיין יש לו בחילה".מה אנשים לא יודעים על אנה הלפרין וכדאי שידעו"שאני עדיין חיה ועובדת (צוחקת)".» לפרטים נוספים על המופע - 02-6244176 או במייל: sigal@vertigo.org.il