עכבר העיר

עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים, ובהם טיסות וחופשות בחו"ל.

» פרסי עכבר העיר - לאתר התחרות

2014 הייתה שנה לא פשוטה למחול הישראלי. ייתכן שמבצע צוק איתן, שגדע לא מעט מהעבודה האמנותית והתרבותית בקיץ, היה גורם משפיע, וייתכן שמדובר בצירוף מקרים גרידא. עבודת האיסוף השנה לא הייתה קלה, ושלחה אותנו לחפש הרחק מהאולמות הגדולים הממוסדים, ומחוץ לחדרי החזרות של הלהקות הגדולות. בסופו של דבר הרשימה שהתגבשה מורכבת הן מעבודות שזכו לתהודה גדולה יותר, ומאלה פחות שחשבנו שראויות לתשומת לב רחבה יותר מזו שקיבלו בפועל. הבחירה משקפת לא רק את נקודת המבט השונה של שתינו - דנה שלו, מבקרת המחול של "ערב רב" וטל לוין, מבקרת המחול והעורכת הראשית של עכבר העיר - אלא במידה מסוימת את שני הזרמים הבולטים בעבודות השנה: מצד אחד מחול שעוסק בפוליטי, האקטואלי, ושמתבונן למציאות הישראלית בעיניים. מצד שני מחול שבמידה מסוימת מבקש להימלט מאותה מציאות, ולחפש אחר מחוזות חדשים של אסתטיקה ויופי. הבחירות של טל לוין, עורכת עכבר העיר ומבקרת המחול

פרחקיר – ענבל פינטו ואבשלום פולק שתי עבודות העלו השנה צמד היוצרים פינטו ופולק. אך בעוד "אבק" שלהם הייתה יצירה מעט מבולבלת, פרחקיר היא מלאכת אמנות מעוררת השראה. המיזם נוצר עם שלושה מוזיקאים יפנים - המלחין אומיטרו אבה והמוזיקאים הירופומי נקאמורה ומיו גאנטו מקימי הצמד "מומוצובאקי", ונרקח בין קירותיו של מוזיאון תל אביב. יוצר בולט נוסף בפרויקט הוא מעצב התאורה יואן טיבולי מצרפת, שיעצב תאורה מיוחדת עבור חלל הגלריה.

מנימוקי השופטים: כבכל עבודותיהם, גם "פרחקיר" היא יצירה מלאת מחשבה, שבוראת עולם אסתטי, בעל שפה תנועתית וויזואלית ייחודית. בהרבה הומור ורגישות לניואנסים ממחישים זוג היוצרים עד כמה אין בהם חשש לעסוק ביופי ובהנאה גם במסגרת עבודה מורכבת ומלאת רבדים, ועד כמה בחירה זו לא פוגמת בעומק האינטלקטואלי של היצירה. (טל לוין)» פרחקיר - לכל הפרטיםהקיר הוא נקודת משען לתנועה כולה. "פרחקיר" (צילום: דניאל צ'צ'יק) Bodyland - יוסי ברג ועודד גרף

חמישה גברים, כולל ברג וגרף עצמם, מרכיבים את היצירה המעניינת הזאת, שממשיכה במידה רבה את "אנימל לוסט" ו"Black Fairytale". גם כאן כוללת הכוריאוגרפיה שימוש נרחב בטקסט מצד אחד, ובתפאורה ופרופס מצד שני. גם כאן מצליח הריקוד לגלם את הרעיונות הפוליטיים והפילוסופיים שמבקשים היוצרים להעביר. הגוף, שעומד במרכז העבודה, מפורט לכל נכסיו, ולמעשה עובר פירוק והרכבה מחדש. ברג וגרף מבקשים לבדוק את הקשר הפרובלמטי שנוצר בין גוף וגופניות מחד ובין לאום ולאומניות מצד שני.מנימוקי השופטים: בודילנד לא מציגה אֶבֶל מודרני על אובדן של גוף טבעי, או ערגה רומנטית לחזור למה שנמצא לפני או מאחורי המילים. אדרבא, ברג וגרף מצליחים להעביר ביקורת מבלי להציע לתמונת המצב המתוארת פתרון. צמד היוצרים ממשיכים להציג קול יצירתי מרתק ואינטליגנטי, שלא מפחד לגעת בסוגיות פוליטיות, אך בו זמנית לא זונח את התנועה כחומר הגלם הבסיסי של העבודה.(טל לוין)» Bodyland - לכל הפרטיםלא חייבים לרקוד יפה. יוסי ברג ועודד גרף ב"Bodyland" (צילום: כריסטופר אסקמן)עור - נעה דר

אחרי שנים בהם העלתה בעיקר עבודות לילדים, חוזרת נעה דר ביצירה למבוגרים. הכוריאוגרפית מציבה את הגוף במרכזה של מעבדה חקרנית המתבוננת בו כעל כלי קיבול רב שכבות. "עור" היא אכן עבודת מחקר בתנועה, שבוחנת, לעיתים באופן אלים וקשה לצפייה, את גבולותיו של הגוף. לא רק את היכולות שלו (שהרי כל יצירת מחול עוסקת בכך), אלא גם בגבולות הפיזיים והמטאפוריים שלו, באופנים שבהם הוא נפגש ומתנגש עם החלל, עם גופים אחרים ולא מעט עם כאב. מנימוקי השופטים: זוהי יצירה אקספרימנטלית, מאתגרת ולא מתפשרת, אך מתוקף כך גם מעוררת מחשבה על גבולות, טריטוריה, ושכבת העור העדינה שמגנה עלינו לא פחות משהיא חושפת אותנו לפגיעה. כך, בלי להתייפייף, מסמנת דר את הכוריאוגרפיה של חיינו בישראל, בעיקר עכשיו, בעיקר בתקופות האחרונים.(טל לוין)» נעה דר - עור - לכל הפרטיםחוקרים את סף הכאב. "עור" (צילום: תמר לם)מאדאם בטרפליי - הבלט הישראלי, כוריאוגרפיה: מריאנה ריז'קינה

בהפקה משותפת לאופרה הישראלית והבלט הישראלי הועלתה גרסה לסיפור המפורסם על הגיישה הצעירה שמוותרת על חייה למען בנה הקטן.כוריאוגרפיה של מריאנה ריז'קינה ולצלילי האופרה המפורסמת של פוצ'יני, ביצעו רקדני הבלט יצירה בשתי מערכות. על החלק האופראי הייתה אחראית הסופרן אפרת אשכנזי, שביצעה כמה מהאריות הבולטות על הבמה, איתן שמייסר ניצח על התזמורת. את תפקיד מאדאם בטרפליי ביצעה טומוקו טקהאשי, אחת מסולניות הלהקה, שהכוריאוגרפיה נשענת במידה רבה על כתפיה העדינות.מנימוקי השופטים: אם יש משהו בהפקה הזאת כדי לספק תמונה מהימנה על מצבו הנוכחי של הבלט הישראלי, אזי היא בהחלט משמחת. מדובר בהפקה צנועה, שמודעת למגבלות חלקיה. ריז'קינה בחרה בתחביר זורם, עם סיבובים רבים ועבודת ידיים אלגנטית, שהלמה היטב את דמותה המלאכית של בטרפליי. עם ביצוע נקי, תלבושות יפהפיות ותאורה עדינה הגישו חניכיו של עידו תדמור בלט נוגע ללב.» מאדאם בטרפליי - לפרטים נוספיםתמונת מצב משמחת. הבלט הישראלי (צילום: יוסי צבקר)אנסמבל בת שבע יוצרים 2014 - Flock

זו השנה ה-11 שבה מספקים בבת שבע במה יצירתית לחברי האנסמבל הצעירים. הערב, שמופק ומנוהל כמעט עצמאית על ידי רקדני האנסמבל, נקרא הפעם "FLOCK", פועל שמשמעותו קיבוץ ואיסוף, אך גם שם עצם שמתאר עדר או המון. לעומת הדימוי הסטטי והמקובע הזה, הוגדר הערב על ידי יוצריו כעוסק ב"התקהלות והתאספות, בחלקים המרכיבים שלם, בתנועה ובשותפות".מנימוקי השופטים: לפני הכל "FLOCK" הוא הסיפור של אנסמבל בת שבע הנוכחי, ללא ספק אחת מאסופות הרקדנים הנפלאות ביותר שקיימות היום, ושיש לקוות שימשיכו הלאה ללהקה הבוגרת. נכון שתמיד הגיעו לאנסמבל רקדנים טובים וחזקים מבחינה טכנית, אלא שבקבוצה הזאת יש גם מספר רב של רקדנים מעניינים, מגניבים ומלאי פוטנציאל יצירתי. מצחיק לחשוב שרבים (אם לא כולם) מהם עדיין לא נולדו כשנהרין התחיל את דרכו כמנהל האמנותי של הלהקה. יותר משנים קודמות ניכר כי ישנם קולות מעניינים שיוכלו להמשיך וליצור בסצנה המקומית, בהשפעת נהרין אך לא בצלו.(טל לוין)» אנסמבל בת שבע יוצרים - Flock - לכל הפרטיםלא מפחדים לצחוק על עצמם. "FLOCK" (צילום: יח"צ) הבחירות של דנה שלו, מבקרת המחול של ערב רבארקדי זיידס - ארכיון ביצירה "ארכיון" מציב ארקדי זיידס את גופו אל מול גוף החייל/המתנחל הפועלים במצבי עימות בשטחים הכבושים, כפי שהם מתועדים בסרטונים מתוך פרויקט "חמושים במצלמות" של ארגון "בצלם". היצירה מעלה שאלות על אודות הגוף הקולקטיבי, ועוצמתה הרגשית והפוליטית טמונה בפעולת האחדה זו.

מנימוקי השופטים: זיידס ממלא את שליחותו האמנותית, מתבונן במציאות בעין ייחודית ומיומנת ומחזיר מבט אל החברה שעל ידיה נשלח כדי לספר לה דבר על אודות עצמה – דבר שבלעדיו לא היתה יכולה לראות. גופו של זיידס משמש עבורנו מתווך למגע עם מציאות שאחרת היתה נותרת דימוי מוקרן בלבד.(דנה שלו)ממלא את שליחותו האמנותית. זיידס ב"ארכיון" (צילום: Christophe Raynaud de Lage)עידית הרמן - Forever/Never היצירה Forever/Never מעבדת סצינות אלימות שגורות מתוך המדיה (אמצעי תקשורת) לעבודת פרפורמנס המוצגת במוזיאון. הסצנות נעות בין האישי לקולקטיבי, ומציגות תמונות מטרידות של יחידים, זוגות וקבוצות-הנקלעים למעגל של אלימות ממכרת.

מנימוקי השופטים: הרמן פועלת על הגבול שבין מחול-פרפורמנס-אמנות חזותית, ומציעה דיון על אודות השפה המלודרמטית במדיה ובאמנות. היצירה רומזת לנו, כצופים הנהנים מהאסתטיקה של הכאב, שאיננו שונים מהדמויות שפועלות לפנינו. (דנה שלו)

בובי ג’ין סמית - Arrowed היצירה Arrowed מתרחשת אחת לכמה זמן, ומציגה ריאיון של בובי ג'ין סמית על ידי גבר. זוהי חקירה מתמשכת וקשוחה, שמטרתה לברר בסופו ובעיקרו של דבר: איך היא מרגישה עכשיו. הבחירה של סמית בעמדת הקורבן מול גבר שלעתים נדמה כמתעלל בה מעניקה לה ממד רפלקסיבי.

מנימוקי השופטים: סמית יוצרת היפוך: למרות העליונות של המראיין במופע, סמית היא בעלת היצירה ובכוחה להחליף את השחקנים שמגלמים את החוקר מפעם לפעם. בחשיפתה את המנגנון, היצירה דנה גם במערכות יחסים אישיות וגם ביחסי הכוחות שמתקיימים בפרקטיקה הכוריאוגרפית.(דנה שלו)חושפת את המנגנון. בובי סמית' ב"Arrowed" (צילום: אלכס אפט)רועי אסף - Girls היצירה Girls של רועי אסף מרפררת לחגיגות ה-100 ל"פולחן האביב", והיא מציעה פרשנות ייחודית למושג "נערוּת". אין כאן חגיגה של נשיות, אלא מבט מפוקח ומעמיק, שמברר באומץ את מקורותיה של הנשיות ברגעים שבהן היא מתחילה לנבוע.

מנימוקי השופטים: על אף שחמש הרקדניות לובשות בגדי גוף בלבד ותנועות הריקוד שלהן מזכירות לא פעם מופעי קברט או שחייה צורנית, המחול שלהן לא הופך זול. אסף מציב אפשרות להצגת גופן של נערות בסצנות טקסיות, על אף המיניות הטמונה בהן-כדמויות מורכבות. (דנה שלו)GIRLS - לכל הפרטים

יסמין גודר - Ghost Exercise ביצירה Ghost Exercise מציבה גודר שתי נשים רעולות פנים בחלל שמזמין אותן למשחק, ובוחנת את הנשיות באמצעות המושגים: נוכחות והיעדר, חשיפה והסתרה, מציאות וחלום, מודע ולא-מודע. דווקא כאשר הנראות של הנשים מוטלת בספק, המבע שלהן מתחזק בעוצמתו ומתרחב באפשרויותיו.

מנימוקי השופטים: החקירה התנועתית של גודר מעלה לדיון מושגים תרבותיים, פילוסופיים ונפשיים ומתווכת אותם לקהל באמצעות הגוף הפועל. גודר מחלצת את הגוף הנשי מאחיזתן האסתטית של הדת וההצהרה האופנתית כאחד, והאפקטיביות הרגשית שיוצר דימוי הנשים ללא הפנים מקשרת בין הקונספט למציאות. (דנה שלו)יסמין גודר - GHOST EXCERCISE - לכל הפרטיםמשחררת את הגוף הנשי. יסמין גודר ב-"Ghost Exercise" (צילום: Matthias Kolodziej)