חנוך לוין אורז מזוודות למרוקו

העלילה מתרחשת בקזבלנקה במקום בתל אביב, אבל הייאוש הוא אותו ייאוש. חמש הצגות של המחזה "קרום" עלו באחרונה בערים שונות ברחבי מרוקו. היוצרים מסבירים מדוע בחרו דווקא בחנוך לוין כדי להזכיר לקהל המקומי את תרומתם של יהודי מרוקו לתרבות

תמר רותם-צרובה
תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תמר רותם-צרובה
תמר רותם

גבר מבוגר בקהל, שהיה לבוש בתלבושת מקומית מרוקאית, משך את תשומת לבו של השחקן גיא אלחנן. זה קרה בחודש שעבר במרוקו, בהצגה "קרום" מאת חנוך לוין שהעלתה קבוצת שחקנים מקומית בעיירה נידחת. השחקנים קיימו טקס לוויה לחברו של קרום, תוגתי, ובמהלכה אחד השחקנים המרוקאים אמר בניגון ובהדגשה מקומית את המלים הראשונות תפילת ה"קדיש" ("יתקדש ויתגדל שמי רבא") – תוספת שאינה במחזה - על פי הוראת הבמאי, ע׳סאן אל־חכים. אלחנן, שגילם את דמותו של הגיבור הראשי, קרום, הבחין שהקשיש שישב באחת השורות הראשונות, ממלמל את מלות התפילה. "היה קשה להאמין שהוא באמת מכיר את הקדיש", אומר השחקן המתגורר בחיפה. "זאת היתה עיירה קטנה במעלה הר, רחוקה מכל עיר מרכזית. הוא היה בלבוש מוסלמי מלווה בנכדו בן החמש. כשניגשתי אליו לאחר ההצגה, הוא סיפר לי שמילדות הוא גר בשכנות לבית הכנסת. הוא ידע לשיר את הקדיש עם המנגינה. זה ריגש אותי עד דמעות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ