"נדרתי נדר שאם אצא בחיים מלבנון אפעל להאנשת האויב"

אחרי שעבד עם אמנים רבים, בהם ריטה וגיא זוארץ, החליט המפיק הוותיק אלי גרינפלד להעלות מחזות מוזיקליים על אום כולתום ופאריד אל אטרש. "הדו קיום קיים, גם אם יש מתח ושאלות ורגעים טעונים", הוא אומר

אלי גרינפלד. הנסיעה לצרפת זימנה הפתעות
אלי גרינפלד. הנסיעה לצרפת זימנה הפתעותצילום: מגד גוזני
איה חיות
איה חיות
איה חיות
איה חיות

"כשריטה עבדה על האלבום הפרסי שלה, 'השמחות שלי', אמרתי לה 'יש דבר אחד שצריך — קול וצליל שאיתו המופע ייראה אחרת'", נזכר המפיק והמנהל האמנותי הוותיק אלי גרינפלד. "כך נוסף לאלבום מארק אליהו עם הקמנצ'ה והשאר היסטוריה. כשבאתי לאולפן לשמוע חיבקתי אותה ואמרתי לה שזה נשמע אחרת, זה זיכרון מהבית”.

בימים אלו הוא מנסה לעשות את אותו הדבר עם תיאטרון יפו שבו הוא פועל בשש השנים האחרונות כיועץ אמנותי וכאיש המיתוג והשיווק. לפני שש שנים הציע לתיאטרון להעלות את המחזה "אום כולתום" המבוסס על הספר "אום" מאת סלים נסיב. "אום כולתום סחפה גלי אהדה והתמכרות לקולה הנדיר ולרפרטואר שיריה", מסביר גרינפלד, "היא גם השכילה ופרצה דרך להעביר את הופעותיה בשידור חי וקולה הדהד ברדיו שהיה נגיש לכל, גם כאן, וכך היא חדרה ללב כולם, יהודים וערבים כאחד". ההצגה מועלית עד היום, בכיכובה של גלית גיאת. בעקבות הצלחתה העלו בתיאטרון גם את ההצגה "פאריד אל אטרש" בכיכובו של הפייטן זיו יחזקאל.

הסרט שיצר אלי גרינפלד

בסרט שיצר, "יפו־פריז־מרסיי", מלווה גרינפלד נסיעה של התיאטרון לצרפת כדי להציג את "אום כולתום" ו"פאריד אל אטרש". הנסיעה להופעות בפריז ובמרסיי היתה באוקטובר האחרון. "ידעתי שתוך כדי השהייה שם יהיו הזדמנויות לספר סיפורים על מאחורי הקלעים בזכות הדמויות שעל הבמה", אומר גרינפלד, "המצלמה צילמה את כל מה שקרה: את ההכנות, ההתרגשות, הביקורים". הוא אמנם כתב תסריט מראש, אבל הנסיעה זימנה הפתעות, רובן קשורות בסיפורים האישיים של השחקנים. כך למשל כשטייל במרסיי איתר את האנדרטה "שבעה שערי ירושלים" והתברר לו שסבתה של עדן אוליאל, הכותבת והמעבדת של ההצגה "אום כולתום", הפליגה משם ועלתה לישראל עם אחותה הגדולה אחרי שברחו ממרוקו.

הוא נולד ב–1955 בחיפה למשפחה דתית. במשך השנים עבד עם אמנים ישראלים רבים כמו קורין אלאל, יסמין לוי וגיא זוארץ, והיה בין השאר מנהל אמנותי של פסטיבל הפיוט בתל אביב, פסטיבל "תור הזהב" באשדוד ופסטיבל העוד. "גדלתי בחיפה ברחוב השילוח, רחוב ללא מוצא שבקצהו היתה גם ישיבת ויז'ניץ וגם אחרוני הערבים של חיפה שנשארו שם בבוסתנים מ–1948. לקח לי שנים לנתב את זה למקום של הבנה וחשיבה מעמיקה".

החיבור האמיתי שלו עם עבודתו בכלל ועם תיאטרון יפו בפרט נוצר בעת שירותו במילואים במלחמת לבנון. "הייתי חובש ונדרתי נדר שאם אצא בחיים מהמפגש שהיה לי עם האוכלוסייה הכפרית והעירונית בלבנון אני אחזור הביתה ובין היתר אפעל להאנשת האויב. הייתי אז כבר עם ניסיון כמנהל אמנתי וכמפיק ורציתי להנכיח את זה בעבודה שלי. לכן למשל כשעבדתי על פסטיבל המשוררים של מטולה נתתי יותר נוכחות לשירה ערבית".

לאחר המלחמה שמע על סאפו, זמרת צרפתייה־יהודייה ממוצא מרוקאי, והחליט לנסוע בעקבותיה. הוא פגש אותה ב–1987 ושנה אחר כך הביא אותה להופיע עם להקתה בהיכל התרבות בתל אביב. הקשר ביניהם נהפך לסיפור אהבה שנגמר מאז.

"אם אפשר להסתדר על האי הזה שנקרא תיאטרון יפו, למה לא מסתדרים גם בשאר המקומות?"

תיאטרון יפו נפתח שוב מחדש לאחרונה, להופעות באוויר הפתוח. לדברי גרינפלד, הקהל של ההצגות בו סקרן ומתגעגע — זוכר שהיה דו קיום בין יהודים לערבים ורוצה לראות איך אפשר ליישם אותו עכשיו. בסרט אכן אפשר לראות את הקהל שכולל פליטים סורים, יהודים חרדים מצרפת, וכן צרפתים או תיירים אחרים שמספרים למצלמה על החוויה שעברו. כך למשל אומר אדם מצרי בקהל, המתגורר בצרפת, "זו תקווה גדולה לראות שתרבות ומוזיקה יכולים לאחד אנשים, תרבויות ודתות". גרינפלד אף מעיד שמאז ההופעות הללו פנו אליהם כמה תיאטראות בצרפת במטרה ליצור שיתופי פעולה ובמקביל הם רוצים להופיע במרוקו.

האם חוויתם גם תגובות פחות נעימות? למשל מתנועות כמו ה־BDS?

"הפייסבוק סופג הכל וכשהפרויקטים הופצו תמיד עלו שאלות, אבל גם להן היו לנו תשובות. כתבו לנו דברים כמו 'מה לכם ולאום כולתום?' אז כתבתי להם 'בואו תראו'. ההצגה מדברת על זה, תבוא ותראו שההצגה מציגה את המפגש היהודי־ערבי ומציגה גם את אום כולתום מופיעה בפריז באולימפיה כשלעדותה רוב הקהל היה יהודי. בואו תהיו במקום הבודק, לא הפוחד. כשבאים עם סיפור אותנטי ועם האמת ועם רצון לגעת ולסקרן זה מגיע לאוכלוסייה אחרת".

בתחילת הסרט נראים גלית גיאת וג'ורג' אסכנדר אומרים '"באנו להראות לכולם שיש דו קיום — דו קיום 'טיזי" כמעין בדיחה על זה שהדו קיום לא באמת קיים. לא חששתם שתיצרו מצג שווא של מה שבאמת מתרחש בארץ?

"הדו קיום קיים, גם אם יש מתח ושאלות ורגעים טעונים. המציאות שהוצגה על הבמה ומה שאנשים נחשפים אליו מאחורי הקלעים זה בכלל לא מצג שווא. אנשים קיבלו את החיבור באופן טבעי, גם ברגעים שהמצלמה לא תיעדה כמו ברכבת או ברחוב. זה היה נראה טבעי שיהודים וערבים עובדים, חולמים ומתפרנסים ביחד. אם אפשר להסתדר על האי הזה שנקרא תיאטרון יפו, למה לא מסתדרים גם בשאר המקומות?"

אבל כמי שרוצה לקדם את הדו קיום בארץ, אתה לא רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שבהרבה מקרים ואולי ברובם אין פה באמת דו קיום?

"בהפגנה אני אצא להפגין על זה. אצא להפגין אם לא נותנים נוכחות להידברות היהודית־ערבית־ישראלית־פלסטינית. אני עושה את זה כל השנים. באותה מידה אני שמח להפגין דרך תיאטרון יפו ודרך פרויקטים אחרים שהדו קיום כן מתקיים. כשבפסטיבל 'תור הזהב' המופע המרכזי נקרא 'יא חביבי' ועולים בו מיטב הפייטנים לשיר מה שנקרא 'פיוטי ישראל בלחני ישמעאל' אז הדו קיום מתקיים. זה עניין של בחירה להסתכל ולתת לזה את תשומת הלב".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"