פסטיבל עכו יוצא מהעיר העתיקה בראשונה בתולדותיו

יוצרים-במאים גילו באקראי כי חללים רבים בעיר העתיקה הוקצו לצורכי תיירות, ולכן הועברו הצגות לבתי ספר ולמתנ"סים. בה־בעת לא נפתרה בעיית התקציב, והיוצרים דורשים ממינהל התרבות תוספת תקציב

תמר רותם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

בראשונה בתולדותיו של פסטיבל עכו לא יועמדו חלק מהחללים המסורתיים בעיר העתיקה לשימושו, בשל החלטת עירייה להסב אותם לצורכי תיירות, בין השאר כחלק מהדמיה של עיר צלבנית: בחלק מאולמות האבירים מתוכננת מסעדה צלבנית, באתרים אחרים מתוכננים מופעים קבועים לתיירים והותקנו בהם לוחות זכוכית ומתקנים שאינם מאפשרים עוד את השימוש בהם כחללים להצגות. מבין האולמות בעיר העתיקה נותרו הדיוואן, האולם היפה, הקריפטה ושני אולמות אבירים. שאר החללים הם האודיטוריום העירוני, קרית החינוך, בית יד לבנים וכן מועדון בקו התפר בין העיר העתיקה לעיר החדשה. "אנחנו היינו תמיד אורחים בעכו", אומר אלברט בן שלוש, מנכ"ל הפסטיבל. "לא אתן לפסטיבל למות, ולכן מצאתי פתרונות ברחבי העיר".

הנהלת הפסטיבל לא דיווחה מראש ליוצרים שנבחרו להופיע בפסטיבל שיתקיים בסוכות - ובהם ארי טפרברג, רועי מליח רשף, לילך דקל אבנרי, אפרת שטנלהוף, עמית זרקא, יעל סלור, חנה ואזנה, ראובן קלינסקי ודפנה זילברג - כי החללים המרכזיים שבהם הועלו הצגות עד שנה זו אינם בני שימוש. הדבר התגלה באקראי באחרונה, כאשר חלק מהיוצרים גילו כי הפקת הפסטיבל הקצתה להם חללים בבתי ספר ובמתנ"סים ברחבי העיר. "ההצגה שלי יועדה למבנה עתיק. היה לי ויז'ן מסוים, זה הרי כל העניין בפסטיבל עכו", אומר אחד היוצרים המאוכזבים, "לא תיכננתי להציג בבית ספר. זה יוצר לי בעיה ואצטרך לחשוב על פתרון לא פחות ממבריק". "זה לא הוצג לנו בתחילת התהליך וזה מאכזב את רוב היוצרים", אומר אחר.

רוני ניניו, מנכ"ל בת"י. "נאלצים להביא כסף מהבית"צילום: תומר אפלבאום

זה אינו הנושא היחיד המטריד את היוצרים־הבמאים. בשלב זה הם מוטרדים אף יותר בשאלת התקציב הנמוך להפקות - ולקראת סוף השבוע שעבר הם שבו וסירבו לחתום על חוזי ההתקשרות עם הפסטיבל. ועם זאת, למרות חילוקי הדעות הם החליטו לשתף פעולה עם הנהלת הפסטיבל ולהיאבק ביחד על תוספת תקציב ממינהל התרבות. במכתב ששלח בן שלוש לראש מינהל התרבות, שמעון אלקבץ, הוא כותב שתקציב התמיכה של המינהל נותר 1.600,000 שקל כבר קרוב ל-20 שנה, בעוד עיריית עכו הכפילה את תקציב התמיכה בפסטיבל. בן שלוש מבקש איפוא תוספת תקציב של 200 אלף שקלים. לדברי רוני ניניו, יו"רבת"י (ארגון הבמאים), "אנחנו לא פועלים נגד הפסטיבל או עיריית עכו. את הכסף החסר אנחנו מבקשים באופן בהול ממינהל התרבות. אם לא ייתוסף סכום, הפסטיבל בסכנה, כי כרגע הבמאים, שחלקם גם מפיקים, נאלצים להביא כסף מהבית". מלבד הפנייה למינהל התרבות נעשתה פנייה גם למפעל הפיס ולאתרי מימון.

המפתח להבנת משבר התקציב הוא למעשה התיקון שחל בשכר השחקנים והבמאים בעקבות המאבק הצודק שניהלו בשנה שעברה בהנהלת הפסטיבל ועיריית עכו על תנאי העסקתם. בייצוג שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ובת"י, גובש אז הסכם שלפיו יובטח תשלום בסיסי בסך 350 שקלים לכל הצגה לבמאים ולשחקנים המשתתפים בפסטיבל (בסך הכל 6,000 שקל), וכיום היוצרים מחויבים לחתום על חוזה שמבטיח זאת. עם זאת, לדברי רועי רשף מליח, הנמנה עם היוצרים המשתתפים בפסטיבל, מאחר שמספר ההפקות לא צומצם ותקציב ההפקות גדל רק ב-20%, בהפקות שיש בהן ששה־שמונה שחקנים לא מותירות הוצאות השכר כסף להפקה עצמה - תפאורה, מוזיקה, תאורה - ולכן היוצרים לא יכולים לעמוד בסטנדרטים האמנותיים.

בפסטיבל עכו 11 הצגות. כל הפקה קיבלה תקציב של 50 אלף שקלים. על פי החוזה, כל שחקן אמור לקבל כ-6,000 שקלים בעבור עבודתו (חזרות והצגות). "החוזה מחשק אותנו", אומרת אחת היוצרות. "בעכו תמיד ההצגה היתה בראש והשחקנים והבמאים היו אחרונים. זה אומר שהם עבדו בחינם. וזה כמובן צודק שהם מקבלים שכר, אבל אנחנו צריכים להביא כסף מהבית ואין לנו".

במאים המזוהים עם פסטיבל עכו הופתעו מכך שהוא יוצא מהעיר העתיקה וכי חללי אולמות האבירים הצטמצמו.

עודד קוטלר הקים את הפסטיבל בעכו ב-1980 בין השאר בגלל החללים הצלבניים. "היופי המרשים של האולמות היה חלק מהחן והקסם של הפסטיבל", הוא אומר. "פסטיבל לתיאטרון אחר בעכו הפך לסמל בזכות היותו בעיר העתיקה. על ידי צמצום החללים, וצמצום אולמות האבירים בפרט, מקצצים את הכנפיים ליוצרים. צריך למחות נגד זה".

לדבריו, בהתחלה היתה מחשבה לקיים את הפסטיבל בעין הוד, אבל מכיוון שחיפשנו משהו ציורי גם מבחינת החללים, הגענו עד לעכו ונשארנו. מה שעמד לפני עיני", הוא נזכר,  "היה שפסטיבלים חשובים בעולם ממוקמים מחוץ למרכז, ובין היתר זה גרם לתנועה של תושבים מהמקום, מרחוק, אפילו מחוץ לארץ, ולדינמיקה של בילוי וצריכת תרבות. הדבר השני שהיה בראש מעייני היה ביזור התרבות. להוציא אותה מהמרכז ולערב אוכלוסיות, ובעכו זה העירוב הכי נכון. הפסטיבל הוא בלב האוכלוסייה הערבית והיהודית ועם השנים היו הצגות שבהן שחקנים ערבים ויהודים, או כאלה שהתייחסו לעירוב הזה. זה לא יהיה אותו דבר עכשיו".

איציק ויינגרטן היה מנהלו האמנותי של הפסטיבל ב-1996-7. ב-2007 קיבל את אות יקיר הפסטיבל וכיום הוא מכהן בוועדת ההיגוי שלו. "עצוב לי אם זה כך. אסור לתת יד שהפסטיבל ייצא. בתקופה שאני ניהלתי היו הרבה חללים מדהימים בעיר העתיקה. זה היופי בפסטיבל וצריך לדאוג שהשימוש של משרד התיירות יהיה פרט לימי הפסטיבל ושהדברים לא יהיו קבועים. אם מקימים מסעדה באולמות האבירים – שיציגו במסעדה. זה איום ונורא להוציא הצגות לאולמות רגילים. ושום הצגה לא צריכה להיות בבית ספר אלא אם כן הנושא שלה הוא בית ספר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ