אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה: תיאטרון של אספרגר

השחקן הראשי סיפק ביצוע מרגש, והבימוי היה אינטליגנטי ומקורי. למרות זאת, "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" היא הצגה שכדאי ללכת לראות רק בשביל התפאורה וה-וידאו ארט

תגובות

בשנים האחרונות שטפו את החנויות ספרים שהגיבור העומד במרכזם מתקשר עם העולם החיצוני בדרכים לא שגרתיות. תסמונת האספרגר, שהפכה באופן כמעט ציני לשם כולל להפרעות תקשורת, ייצרה כמה וכמה דמויות דרמטיות וקומיות, שמתאפיינות בדרך כלל בשתי תכונות עיקריות: מצד אחד יכולת אינטלקטואלית אדירה, ומצד שני אי הבנה של מוסכמות חברתיות - אירוניה, שקרים לבנים, ציניות, מטאפורות ועוד. ספר שכזה הוא רב המכר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מרק האדון, שעובד להצגה על ידי סיימון סטיבנס. הגרסה הישראלית עלתה בתיאטרון בית לסין, בתרגומו של דניאל אפרת ובבימויו של גלעד קמחי.» המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה - לכל הפרטים

במרכז ההצגה עומד כריסטופר (נדב נייטס), נער בן 15 עם תסמונת אספרגר, זיכרון פנומנלי ויכולת לפתור בעיות מתמטיקה מורכבות בלי לכתוב ספרה אחת. אביו אד (יורם טולדנו) הוא שרברב שמגדל את בנו, לאחר שהאם (יעל שרוני) עוזבת את הבית עם השכן, רוג'ר (דני גבע). האב מספר לבנו שהאם מתה, אך האחרון מגלה את האמת, במסגרת חקירתו לחשיפת הרוצח של כלב השכנים. הגילויים החדשים מובילים אותו לעזוב את הבית, ולהתחיל במסע למציאת אמו.

עוד ידברו ויכתבו הרבה על ביצועיו של נייטס הצעיר, שזה התפקיד הראשון הבולט שלו על במת התיאטרון, ובוודאי אפשר להכתירו כתפקיד חלום. אחרי הכל, לשחק דמות בעלת מוגבלות שכזו ישר מזכה אותך באהדת הקהל. מדובר ללא ספק בשחקן מוכשר, שלא גלש (עד כמה שהתאפשר לו) לקלישאות מיותרות של דמויות מסוג זה, והציג כריסטופר שהיו בו עוצמה, אומץ וגם הרבה עדינות. אמנם במערכה הראשונה הוא עוד נראה מאולץ מדי, אך לאט לאט השתחרר, ונתן לקצב הנכון לקחת אותו קדימה. תפקיד חייב. נדב נייט ב"מקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" (צילום: דניאל קמינסקי)

הבמאי גלעד קמחי ניצב בפני בעיה, שהייתה צריכה להיפתר בשלב העיבוד של סטיבנס - הספר לא נכתב במחשבה על הבמה, ולכן בנוי מאינספור מחשבות פנימיות, תיאורים ומונולוגים. אחד הפתרונות לבעיה הזאת, שכאמור לא לגמרי קיבלה מענה במחזה המקורי, היה להניע את השחקנים על הבמה ללא הרף. קמחי, שגם ככה מחבב תנועה, עשה בהצגה הנוכחית הרבה יותר עבודה של כוריאוגרף מאשר של במאי (אם אכן אפשר להפריד בין השניים). גם מונולוגים מקוריים נשברו לסצנות, וגם דיאלוגים פשוטים כללו כוריאוגרפיה ושימוש מעניין במרחב ובתפאורה. היתרון בחזית הזאת, העיב במעט על ההשקעה בעבודת המשחק. למעט נייטס, שהוא גם הדמות הראשית היחידה בהצגה, שאר השחקנים לחצו חזק מדי, ולא עברו שינוי משמעותי - בין שעל הנייר ובין שעל הבמה. עוד ידברו בו רבות. נדב נייטס (צילום: דניאל קמינסקי)

אבל עם כל הכבוד לנייטס וקמחי, הגיבור האמיתיים של ההצגה הם מעצב התפאורה ערן עצמון ומעצב הוידאו ארט יואב כהן. הבמה נבנתה ארגזים-ארגזים, מטאפורה לתאי המוח העמוסים והדינמיים המתרוצצים בראשו של כריסטופר. וכמו במוחו המיוחד, גם הם נשלפו ממקומם ברגע אחד, שימשו כמשטח עליו הוקרנו כתובי וידאו, דימויים וצורות. הבחירה הזאת גנבה את ההצגה, וסיפקה את התמיכה שהמחזה הפרובלמטי הזדקק לה. בעיקר, היא הייתה ההמחשה המתוחכמת ביותר לפער שבין המוח אספרגרי לזה של שאר האנשים. וכך, כפי שהאדון ביקש להכניס את הקורא שלו פנימה, ביקשה הבמה את הצופה להרגיש כאילו הוא נמצא במוחו של הגיבור הראשי. » המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה: 23 במרץ, בית לסין. בימוי: גלעד קמחי. 

*#