אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיבוק: השלם קטן מסך חלקיו

הבחירה להעלות גירסה של הקלאסיקה היהודית מגיעה יחד עם אחריות גדולה וציפיות למכביר. ההפקה של גשר מצליחה לעמוד בכך באופן חלקי אמנם, אך עדיין מספקת סיבה טובה להגיע לתיאטרון

תגובות

דרוש לא מעט אומץ כדי לגעת במחזה כמו "הדיבוק", שנחשב לאחת הקלאסיקות המייצגות את התיאטרון היהודי. המחזה הועלה בארץ ובעולם פעמים רבות. הוא יצר סביבו פולמוס גדול ואיגד להקת שחקנים שהייתה מזוהה עם הדמויות עד כדי אי הפרדה. הייתה בו אמירה על העולם היהודי הדתי, על מיסטיקה. נדמה שהיו גלומות בו כל אותן סטיגמות שמאששות את תפיסת דמות היהודי בעולם.» הדיבוק - לכל הפרטים» תיאטרון גשר - לכל ההצגותרועי חן התכוון לעבד את המחזה המקורי, אולם לבסוף, לדבריו, יצר מחזה משלו בהשראת "הדיבוק". ההפקה של תיאטרון גשר מספרת את סיפורה של לאה, שאחזה בה רוחו של חנן, אהוב ילדותה שהורחק ממנה בידי אביה. אמה של לאה נפטרה כשהייתה קטנה, והיא גדלה בצל אב דומיננטי, גס רוח ושתלטן שחנק אותה כל חייה, ובחיק סבתה, אם אביה, שהיוותה דמות נשית חזקה אבל לא מספיק דומיננטית אל מול בנה. היום קוראים לזה "פסיכוזה". "הדיבוק" (צילום: דניאל קמינסקי)הדיבוק היה מיתוס בעולם היהודי החל מהמאה ה-16 ועד תנועת ההשכלה בתחילת המאה ה-20. הוא שימש להפחדה, לחינוך ולהאדרת שמם של רבנים ומקובלים. בימינו, אנו מתקשים לפרש את מקרי הדיבוק כרוח יהודי מת שאחזה באישה חיה, אלא מייחסים זאת יותר לשיגעון, לפסיכוזה. אולם היחס לדיבוק בעיירה היהודית היה כמו לנפש שאינה יכולה לעבור לעולם הבא בשל חטאים שביצעה או בשל משהו שכולא אותה בעולם הזה, כך גם במחזה המקורי של ש. אנ-סקי. במחזה של חן נדמה כי הדיבוק הוא ההיסטריה שיוחסה לנשים שסבלו מתופעות גופניות שונות (שבחלקן דומות לתיאור השתלטות הדיבוק על גופן), שנגרמו מעצם היותן כלואות ונשלטות בעולם גברי. אביה של לאה מבין היטב שאין כאן דיבוק, אלא מדובר בנפשה המיוסרת של בתו שנאחזת בנפש המת. ואכן, כאשר זו עוזבת אותה היא בוחרת לשים קץ לחייה הריקים. המחזה אף אינו מותיר מקום להתנחם ברעיון של אהבה גדולה מהחיים שלא מומשה, שכן חנן ולאה היו אהובי ילדות, אבל ברור כי לאה כלל לא ידעה על ערגתו של חנן אליה גם בבגרותם. מייצג עולם שאין בו שמחה. "הדיבוק" (צילום: דניאל קמינסקי)ולמרות זאת, משהו לא עובד ב"הדיבוק" של גשר. סשה דמידוב כחנן, הנפש המיוסרת והאובססיבית, לא מצליח להעביר את המורכבות שבדמות זו. כבר מהתמונה הראשונה משחקו לא אמין ומתאמץ. אפרת בן צור מרשימה כלאה, נפש בודדה, קרועה בין שני עולמות, מדוכאת על ידי אב כוחני ללא נחמה בעולם - את זאת מיטיבה בן צור להעביר. דורון תבורי מגלם את אביה של לאה בנוכחות כוחנית וגסה ובחספוס, שקולעים במדויק לדמות שתוארה במחזה. נטע שפיגלמן, כאמה של לאה, ולצידה "המתים" אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרוצקי ונועה קולר, מציגים עולם שכולו טוב לעומת עולם החיים האפור והקשה. שפיגלמן, במשחק ילדותי שאולי מתאר את גילה של האם בעת שנפטרה ואת ילדותה שנלקחה ממנה, מציגה אישה שמעולם לא הייתה אם לבתה, וגם במותה אינה יודעת כיצד לעשות כן. הבמה עוצבה להפליא על ידי סמיון פסטוך, שיצר ביתן זכוכית המשמש כבית מדרש וכבית אביה של לאה - שם הוא מתפקד כבית שקוף להביט ממנו החוצה אל העולם ולא לגעת בו - בדומה למתרחש בנפשה השברירית של לאה. ביתן הזכוכית יוצר עולם חדש בכל סצנה, בתוך במה בעיצוב מינימליסטי ואפור שאין בו שמחה, בדיוק כמו בלב הנפשות במחזה."הדיבוק" הוא קלאסיקה שחשוב לראות את אחת מגרסאותיה, וזו לבדה סיבה מספקת להגיע לתיאטרון. בגירסה של גשר השלם לא עולה על סך החלקים, למרות שהם מוצלחים ברובם. ההצגה לא מותירה את הרושם המצופה ממחזה העוסק בעולם היהודי, ביחסי גברים ונשים, הורים וילדים, חיים ומתים.» הדיבוק: 13 בפברואר, תיאטרון גשר. בימוי: יבגני אריה.

*#