אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הומברה ורטיאנטה: מלחמת מים שאין בה מנצחים

מפלצות ענק, גלונים של מים ואנשים שעפים באוויר יש שם בשפע. את כל השאר - אין. המופע הרטוב של החורף מתברר כתערובת לא ברורה של אלמנטים הזויים

תגובות

הומברה ורטיאנטה הוא מופע מעורר מחשבה. אולי אפילו כמה מחשבות. למשל, הוא יגרום לכם לחשוב על כך ששכחתם לשלם ועד בית, שכמעט נגמר לכם סבון הכלים ושהגיע הזמן לרענן את הצבע בחדר השינה. המופע הדרום-אמריקאי הרטוב והמסתורי, שעוד טרם הגעתו לארץ סומן כהבטחה של החורף, נושא עמו בשורה יבשה ומתסכלת. נראה שאפילו המים שנשפכים לאורך חמישים הדקות של המופע, ממהרים להתאדות כתוצאה מהשיממון ששורר בהאנגר 11. ועדיין, היו בקהל לא מעט מצלמות שצילמו וידאו באדיקות לאורך המופע. בעיקר בקרב מי שעמד ברחבה הקרובה לבמה ופחות בקרב אלה שרכשו מושבים מוגבהים מאחורה, מה שמעיד על כך שאולי המופע כן יצר אפקט מסיבתי מרשים במידה. אבל גם עבור מי שצפה ממרום כסאו, הגירוי הבימתי, למרות המאמץ שלו, לא היה הרבה יותר מעניין מזה שסיפקו ראשי האנשים שמסביב לבמה. כמו כן היה קשה מאוד להרגיש קצה של חיבור רגשי לשחקנים, מה שגרם לצופה לתלות את האשם בעצמו ולתהות האם פספס פה משהו.

» הומברה ורטיאנטה - לכל הפרטים» ראיון עם במאי הומברה ורטיאנטהיבש ומתסכל. "הומברה ורטיאנטה" (צילום: יח"צ)יש תחושה שהומברה ורטיאנטה הוא מופע במשבר זהות. וזה לא בהכרח דבר שלילי. אם מקלפים, במאמץ רב, את כל הפירוטכניקה – את הזרקורים המסנוורים עד כדי עיוורון, את המוזיקה האלקטרונית המוגזמת, את קיתונות המים הנשפכים בלי להצדיק את עצמם, את הדיבוב לעברית שדומה שנלקח מסדרת אנימה משנות ה-80 - אם מצליחים לעשות את כל זה, אפשר באמת לזהות מסר, חוט עלילה, שמבקש להיאמר. יש סיפור על לידה והתחדשות, דיבור עמום על חיפוש אחר השראה ועוד תמות שונות שיש לאופן ההצגה שלהן פוטנציאל אמנותי לא מבוטל. אבל יש דיסוננס גדול בין המסר לביצוע, כי אי אפשר לקחת אמנות שהגרעין שלה הוא אוונגרדי, ולשווק אותה כתרבות להמונים. זה פשוט מבלבל מדי. כך למשל, אחת הסצנות הראשונות כללה חלוקה של הבמה לכמה חלקים: בתחילה השחקן נאכל על ידי משהו שנראה כמו גוזל ענק חסר נוצות, בחלק אחר הוא כמו נאבק על קיומו בתוך בטנה של אותה חיה, עד שהוא מושלך כמעט עירום לעולם שנראה בתולי או לחילופין כמעט נכחד. התחושה היא שיש פה אמירה, והיא ממש נאבקת לומר את עצמה, אבל אז הניצוץ הזה מתפוגג בעוד הבמה מתמלאת במים היוצאים מחלקי גוף שונים של המופיעים, וקשה שלא להיאנח ולתהות איך זה תורם למשהו מלבד לתחושה נוסטלגית חביבה של "היי, מלחמת מים". אותו תסכול ממשיך גם כשחבורת נשים עושה תנועות של פירפור בתוך מה שנראה כמו המון בדים סבוכים, במשך זמן לא מבוטל, או כשמפלצות שדומות לפוקימון ענק משתלטות על הרחבה בעוד המופיעים משפריצים עליהן מים או רוכבים עליהן. אכן, יש דחף עז לייעץ לבמאי "הומברה ורטיאנטה" להיסגר על קהל היעד שלו: או שהמופע הוא בידור לכל דורש - ואז אפשר לדלג על הסצנות הלא ברורות שמדמות יצור שנולד לתוך עולם מסובך ומדכא, או שהמופע הוא נישתי, לאליטת חובבי המחול והתיאטרון, ואז אפשר לחסוך את לטאות הענק ואת הריחופים באוויר. מופע במשבר זהות. "הומברה ורטיאנטה" (צילום: יח"צ)אבל מה שבאמת מדאיג הוא עצם העובדה שהמופע הזה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק משלם גדול יותר - יד גדולה ומכוונת, שמחליטה להאכיל את הציבור הרחב בעוד עבודה יחצ"נית מרשימה שמוכרת מוצר ריק מתוכן, בעוד תכנית להמונים בפריים-טיים, שכל מטרתה היא לנכס לעצמה קהל שבוי, כמו תינוק שמביט במובייל מסתובב. וזה עצוב מאוד. אבל לא נורא, כי האנגר 11 מציע שלל ניחומים קטנים ומפנקים. למשל אפשר להתנחם בבייגלה ובפופקורן שמוכרים פה, במכונית הנוצצת שתוכל להיות שלכם אם רק תצטלמו על הרקע שלה, וגם בדוכן סיגריות הווינסטון שמעודד אתכם לצרוך את הממתק הבריאותי הזה, וגם ייתן מתנה שווה אם רק תפעלו לפי ההוראות. איך זכינו בכל הטוב הזה?» Hombre vartiente: האנגר 11, נמל תל אביב. בימוי: פיצ'ון בלדינו

*#