אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טרטיף או המתחזה: משחקי שעשוע

הבכורה של אודי בן משה בתיאטרון בית לסין מנפקת הצגה מוצלחת למדי, שאמנם לא לגמרי עושה צדק עם גדולתו של מולייר, אבל מספקת חוויה כיפית ומומלצת

תגובות

אחד הדברים המעניינים בעבודות הבימוי של אודי בן משה הוא היכולת להתאים את סגנונו לתיאטרון שלו הוא מעניק את שרותיו. בזכות תכונה מיוחדת זו הוא מאפשר לצופים לפתח מודעות לעובדה שלתיאטראות השונים יש את תכונות האופי הסגנוניות שלהם, שקשורות למשחק, עיצוב, בחירת חומרים ואופן הטיפול בהם. בקאמרי, ההצגות של בן משה (בהן "הרטיטי את לבי", "הנפש הטובה מסצ'ואן", "כולם רוצים לחיות") מתאפיינות בשימוש יצירתי בחללים ריקים ושחורים, ונבנות לרוב סביב הברקה עיצובית בודדה ומינימליסטית. בהצגות שבן משה מביים בחאן הירושלמי (ביניהן "הלילה ה- 12", "החולה המדומה" ו"תעלולי סקאפן"), הוא מתיישר עם העולם היצירתי של מיקי גורביץ', ומייצר על הבמה תיאטרליות בהירה, צבעונית ומעט מודעת לעצמה. גם "טרטיף", עבודתו הראשונה של בן משה בבית ליסין, תיאטרון שבעשור האחרון נמנע כמעט לחלוטין מהעלאת קלאסיקה, מפתיעה כבר ממבט ראשון בהתמזגות הטבעית של סגנונו האישי בתוך הסגנון של בית ליסין. תפאורת קירות הדיקט הירוקים והדקים שתוחמת את הבמה, הקונספט האוריינטליסטי המעט אינפנטילי והצבעוניות הססגונית ששולטת בכל – כל אלה משדרים בית לסין עוד לפני שמישהו מהשחקנים פותח את הפה. מה שכן, ובניגוד לחששות, נראה שאודי בן משה הצליח למצוא את עצמו גם בבית החדש ורקח הצגה משעשעת ומהנה, שמנצלת היטב את כישוריה של נבחרת השחקנים המשובחת, שנמצאת על הבמה.» טרטיף או המתחזה - לכל הפרטים

שערורייה מינורית

"טרטיף או המתחזה", שנחשבת לאחת הקומדיות הגדולות של מולייר, מכילה בתוכה מתקפה ארסית על הדת וצביעותם של אנשי הדת, ועל כן בזמן אמת עוררה התנגדות עצומה של הכנסייה הנוצרית, עד שהצגתה נאסרה למשך חמש שנים. בימינו "טרטיף" עדיין משמשת פעמים רבות ככלי עבור אנשי התיאטרון העכשוויים למתקפה על הממסד הדתי, אך מטבע הדברים ללא הממד השערורייתי המקורי. עלילת המחזה מספרת על אורגון, בורגני עשיר, שנתון תחת השפעה עצומה של טרטיף, איש דת כריזמטי, שעובר לגור בביתו. בעוד שאורגון סוגד לטרטיף, ומנסה ללמוד ממנו להתמסר לחיי רוח, בני משפחתו זועמים ומשוכנעים כי מדובר במתחזה, שמנצל את טוב לבו של אבי המשפחה. כאשר אורגון מחליט לחתן בכוח את בתו מריאן עם טרטיף, מחליטה המשפחה לעשות הכל כדי למנוע את רוע הגזרה.מרגיש כמו בבית. "טרטיף או המתחזה" (צילום: גדי דגון)אודי בן משה עשה לא מעט הצגות על-פי מולייר בשנים האחרונות, שתמיד זכו לאהדה של הקהל, אבל תמיד גם סבלו מאותה בעיה. גדולתו של מולייר, ושרידותו לאורך מאות שנים, נובעת מהשילוב שמתקיים ביצירותיו בין סיטואציות קומיות מבריקות לבין דמויות בשר ודם, שכאבם הוא אנושי ואמיתי. העומק אצל מולייר נובע מכך שהצחוק של הקהל נמהל במידה של עצב ואמפתיה. המבחן הגדול של העלאת מולייר הוא אם כך היכולת לשמר את שני הממדים האלה על הבמה. לדוגמא, "הקמצן" של אילן רונן בהבימה השנה הצליח בכך באופן מרשים. אודי בן משה משמר אמנם בחוכמה את הפשטות של המיזאנסצנה המוליירית, וההישענות שלה על עבודות משחק וירטואוזיות וקריצות חביבות לקהל, אך מצד שני הוא מפספס את העומק של החומר. מחזות מולייר משמשים לו כמצע להצגות בידור משוכללות, וירטואוזיות, אינטליגנטיות במידה, אבל לחלוטין במשקל נוצה. כיף מאוד לראות את מה שבן משה עושה למולייר, אבל הערך האמנותי של העבודות האלה, כלומר משהו שחודר לנשמה ונשאר איתך ביציאה מהאולם, הוא מזערי.עושה שמח

את מה שנאמר על כלל ההצגות המולייריות של אודי בן משה אפשר להשליך בקלות על "טרטיף". מדובר בהצגה משעשעת וצבעונית, עם שחקנים נפלאים, שמבצעים בחדווה תרגום טוב של אלי ביז'אווי. נראה שבן משה יצא מגדרו כדי למצות מתוך הטקסט הקלאסי את מקסימום האמצעים שיעשו שמח לקהל. לפעמים הוא סומך על הטקסט והסיטואציה, בפעמים האחרות הוא לוחץ על דוושת הפארסה וההומור הפיזי, כדי לתבל את ההתרחשות. מיה דגן אחראית על חלק ניכר מהפארסה בתפקידה כמשרתת התחמנית דורין, וגם אם לעיתים נראה שהיא לוחצת מדי, הדמות שנוצרת היא מבדרת ומרעננת, במיוחד בהתחשב בעובדה שמעולם לא ראינו את דגן בתפקיד מהסוג הזה. גם ששון גבאי, ללא ספק אחד השחקנים הגדולים שעובדים היום בישראל, מקבל כאן הזדמנות נדירה לנעוץ את שיניו בחומר קלאסי והוא עושה את זה באלגנטיות מחויבת. מרשימה במיוחד היא עבודתו של נמרוד ברגמן בתפקיד טרטיף. ברגמן, שלקח חלק בהרפתקת אנסמבל הרצליה של אופירה הניג והיה מזוהה עד כה עם יצירה ניסיונית ונועזת, מעצב בקפידה תפקיד מרתק, שמדלג בין היתממות לרוע טהור באופן וירטואוזי. הדבר מגיע לשיא בסצנת השולחן המפורסמת, שבה חוברת לברגמן הדס קלדרון בתפקיד אלמיר, אשתו של ארגון. קלדרון מבצעת את הסצנה המורכבת הזאת בדייקנות רגשית ופיזית, ומייצרת רגע מצוין של תיאטרון. 

» טרטיף או המתחזה - בית לסין, 13 בספטמבר. בימוי: אודי בן משה

*#