אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור ישן-חדש: קסם תיאטרוני פשוט וכובש

למרות שיש בו בוסריות מסוימת והסיום שלו אינו מספק, המחזה של ג'סי אייזנברג, שהועלה לאחרונה בבית לסין, הוא פיסת טקסט עתירת שנינות ואף מבריקה

תגובות

"סיפור ישן-חדש" בבית לסין הוא תצוגה מעוררת הערכה של תיאטרון במובן הכי טהור, צנוע ונטול בולשיט של המילה. יש כאן מפגש בין טקסט טוב לשחקנים טובים, הזוכים להדרכה משובחת, שמובילה אותם בסופו של דבר לבריאת חיים בימתיים משכנעים. כל מה שסביב - התפאורה, התלבושות, המוזיקה והתאורה – מכוון אך ורק לעיצוב מסגרת אסתטית בטעם טוב, שתאפשר למפגש הבסיסי אך המיוחד הזה לקרות. באותה מידה, השחקנים היו יכולים לשבת על כסאות פלסטיק על רקע מסך שחור, וסביר להניח שהחוויה לא הייתה נפגמת ממש. האמירה הזאת לא באה כמובן להפחית מכישרונם המובהק של אנשי המקצוע שיצרו את ההצגה, אלא להדגיש שוב ושוב את העובדה, שהטקסט והמשחק הם תכלית הקיום של ההצגה הזאת, ובעצם הדבר היחיד בה שיש טעם לדבר עליו. למזלנו, יש על מה לדבר. » סיפור ישן-חדש - לכל הפרטים» מה חושב ג'סי אייזנברג על המצב בישראל? ראיוןהביקורות קצת עשו עוול. "סיפור ישן-חדש" (צילום: גדי דגון)השחקן הצעיר ג'סי אייזנברג (מארק צוקרברג ב"הרשת החברתית" ובקרוב לקס לותור, האיש הרע ב"סופרמן נגד באטמן") כתב את "סיפור ישן-חדש", או "The Revisionist" בשמו המקורי, לפני פחות משנתיים. המחזה הועלה באוף ברודוויי, בכיכובם של אייזנברג עצמו והשחקנית הבריטית האגדית ואנסה רדגרייב, וקיבל ביקורות סבירות, שהתפעלו מאוד ממשחקה של רדגרייב וקצת פחות מאייזנברג והמחזה שלו. מצפייה בגרסה הישראלית, בתיווך התרגום החכם והיפה של דורי פרנס, ניתן לקבוע שהביקורות עשו למחזה עוול מסוים. אמנם יש בו בוסריות רעיונית מסוימת והסיום שלו אינו מספק, אך אייזנברג הוא כותב שנון, לפעמים אף מבריק, והאופן שבו הוא מאפיין את הדמויות ומצליח לאזן בין הקומי לטראגי הוא מרשים ביותר. המחזה נסוב סביב מפגש בין דיויד, סופר אמריקאי צעיר ממוצא יהודי, שמגיע להתאכסן בדירתה של מאריה, קרובת משפחה רחוקה שלו, בפולין, זאת בתקווה לזכות בסביבת עבודה שקטה לטובת שכתוב ספרו החדש. מקור הקונפליקט הוא בהבדלי תפיסות חיים בין הדמויות: דיוויד הוא טיפוס אינדיבידואליסט ומרוכז בעצמו, שאינו מחובר לשורשיו, בעוד שקירות ביתה של מאריה מכוסים בתמונות של בני משפחה קרובים ורחוקים, והקשרים המשפחתיים יקרים לה יותר מכל. אט אט מנסים השניים לבנות ביניהם גשר של הבנה.שנון, לפעמים מבריק. "סיפור ישן-חדש" (צילום: גדי דגון)מעשה בפאה ובמשקפיים הבמאי אבישי מילשטיין מצליח לתרגם את המחזה של אייזנברג למציאות בימתית טבעית ואמינה, שאין בה רוב הזמן זיוף תיאטרלי מעיק, האופייני למקומותינו. גם אם ההצגה לא חסרה פגמים, אין ספק שנוצר בה קסם תיאטרוני פשוט וכובש, שקשה לעמוד בפניו. ליאורה ריבלין היא במידה מסוימת ליהוק בעייתי לתפקיד מאריה, היות ובמציאות היא רחוקה מלהיות קשישה תמהונית. הדבר מוביל להכרח "להזקין" אותה באמצעות פאה ומשקפיים לא מעודכנים, מה שפוגם בהכרח באמינות. עם זאת, אף על פי שלוקח זמן להשלים עם התחפושת שלה, הופעתה של ריבלין היא כל כך נוכחת, כובשת ורבת ניואנסים, שקשה לעמוד בפניה. ויטלי פרידלנד, הרכש החדש של בית לסין אחרי רצף תפקידים מרשים בתיאטרון החאן, עושה עבודה לא פחות ממצוינת בתפקיד דיויד. נוכחותו הבימתית היא נקייה, נטולת מאמץ ונעדרת זיוף. אם יכולה להיות טענה כלשהי כלפי פרידלנד, הרי שהיא קשורה להצלחה שלו להפוך את דיויד, שלפי המחזה אמור כנראה לצאת די פוץ, לדמות סימפטית ומעוררת אהדה. הדבר יוצר קושי לקבל את המהלך האחרון של ההצגה, שלא ממש תואם את החינניות של פרידלנד ואת הכימיה המקסימה שנוצרת בינו לבין ריבלין, מה שהופך את סיום ההצגה למאכזב. הישג נפלא ממש שייך גם לרפי תבור, שחקן מצוין, שהופך את דמותו האפיזודית של זנון, החבר הפולני הסטריאוטיפי של מאריה, ליצירת מופת קטנה של אפיון מדויק וביצוע וירטואוזי. בסך הכל, ולמרות הפגמים, "סיפור ישן-חדש" היא הצגה משובחת למדי, שמומלצת בחום לחובבי תיאטרון ממוקד מחזה.» סיפור ישן-חדש: בית לסין, 20 באוגוסט. בימוי: אבישי מילשטיין.

*#