אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבטים: הצגה עם לב פועם

למרות בימוי שגרתי ועייף, ההפקה החדשה של בית לסין נטולת שמאלץ וחושפת שכבת עומק מרשימה, כמו גם צוות שחקנים שמציג עבודה רוויית רגש

תגובות

"שבטים", ההצגה החדשה של בית לסין, מבוססת על אחד המחזות הטובים ביותר שהועלו כאן בשנים האחרונות. זהו מחזה בריטי טרי, פרי עטה של נינה ריין, שהועלה ב-"Royal Court" ב-2010 ומאז כבר הוצג בלא מעט מקומות בעולם, כמו ארצות הברית, גרמניה וברזיל. צריך בהחלט להחמיא לבית ליסין, תיאטרון בעל תדמית בורגנית ומבוגרת, על כך שהימרו על חומר מתוחכם, לא שגרתי בגישתו, וגם בוטה למדי. עם זאת, ההפקה הישראלית של "שבטים" לא תמיד מגיעה לרמה של המחזה. לעיתים היא מצליח לרגש ולגעת, אך בחלק גדול מהזמן היא נכנעת לשגרה השחוקה של תיאטרליות מיושנת נוסח ישראל.» שבטים - לכל הפרטיםעל פניו, סיפור העלילה של "שבטים" מבטיח לנו מלודרמה נוסחתית: בחור חירש (ידידיה ויטל), שגדל במשפחה לא חירשת, פוגש בחורה (אגם רודברג), שגדלה במשפחה של חירשים, אבל רק בבגרותה היא מתחילה לאבד את שמיעתה. השניים מתאהבים, אך סיפור האהבה יוצר מתח עם בני המשפחה של הבחור, שמרגישים שהם מאבדים את בנם האהוב לטובת "עולם החירשים". בניגוד לצפוי, נינה ריין כתבה מחזה נטול שמאלץ, שמטפל בנושא באופן חכם ויצירתי, ובונה תחתיו שכבת עומק מרשימה. המאבק בין החירשים לשומעים הופך למן מטאפורה למאבק של תרבויות בתוך חברה, ובזכות הדמויות המעוצבות היטב והאקסצנטריות, הוא מצליח להפתיע ולעורר עניין לכל אורך הדרך.נוסחה טובה למלודרמה. "שבטים" (צילום: אייל לנדסמן)רוני פינקוביץ', הבמאי של "שבטים" בהפקה הישראלית, הוא יוצר תיאטרון מתעתע. בתחילת הקריירה שלו נחשב להבטחה אמנותית גדולה, אך עם הזמן הפך ל"במאי מקצועי", שלא בחל גם בחומר הכי פופוליסטי ונטול ערך. דווקא בשנים האחרונות, פינקוביץ' חזר והוכיח את יכולותיו המופלאות בשתי עבודות שביים על פי חנוך לוין – "איחש פישר" בקאמרי ו"מלאכת החיים" בבית לסין. עם זאת, התקווה שב"שבטים" נפגוש את פינקוביץ' במצב הרוח היצירתי וההרפתקני התבדתה. כנגד המקוריות והאיכות של המחזה, פינקוביץ' בחר לביים הפקה שגרתית באופיה, עם תפאורת סלון נייחת (אם כי בשילוב וידאו), מיזאנסצנה שגרתית ותחושת מלאכותיות תיאטרלית מתמדת שמוקרנת מהבמה. זהו תיאטרון שנרקח במיומנות עייפה ומאכזבת, שתדבר רק למי שמכור לתיאטרון מהסוג הזה, כלומר בעיקר הקהל הבורגני המבוגר. וזה חבל.תחושה של מלאכותיות תיאטרלית. "שבטים" (צילום: אייל לנדסמן)נקודות האור בהצגה נובעות בעיקר ממשחקם של השחקנים הראשיים: ידידיה ויטל ואגם רודברג. ויטל הוא שחקן חכם ווירטואוזי, שמצליח לשכנע באותה מידה גם בסדרות ילדים תמימות ופופולריות, גם ביצירה מושחתת כמו "אדיפלית" של ג'ייסון דנינו הולט וגם כאן - בתפקיד בילי החירש, שנע מנאיביות כובשת לזעם מכאיב. לצדו אגם רודברג, שסיימה לאחרונה לימודי משחק ביורם לוינשטיין וכעת היא מסתערת אל הבמה, בתפקיד מעוצב בקפידה ומבוצע במיומנות טוטאלית. שני השחקנים מצליחים להתגבר על המלאכותיות שסביבם באמצעות עבודה רגשית מעמיקה, והיכולת "להיות שם". בזכותם, ל"שבטים" של בית לסין יש לב, ועל כן מדובר בהצגה ראויה.

» שבטים: 26 ביוני, בית ציוני אמריקה. בימוי: רוני פינקוביץ'.

*#