אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונות מחיי כפר: הדייסה התיאטרלית של החאן

עם דיבור תיאטרלי מדי ומלאכותיות שמנותקת מהמציאות, העיבוד לספרו השנוי במחלוקת של עמוס עוז מדגים את המצב הבעייתי שהחאן נמצא בו כיום, ולא מספק את האתגר הראוי לשחקנים המצוינים שלו

תגובות

החאן הירושלמי, שנחשב מזה שנים לאי של איכות בלתי מתפשרת באוקיינוס הממוסחר של התיאטרון הישראלי, נמצא בימים אלה בתקופה בעייתית בתולדותיו. 12 שנה עברו מאז שמיקי גורביץ' הגיע לנהל אותו, בנה כמעט מחדש את הלהקה, תוך כדי התבססות מאסיבית על תלמידיו הצעירים מסטודיו ניסן נתיב, והפך אותה לשכיית חמדה, דוגמא ומופת למה שתיאטרון מיינסטרים איכותי יכול להיות. גורביץ' טיפח בחאן חבורה מצוינת ומגוונת של שחקנים, שקיבלו הזדמנות נדירה לעבוד על רפרטואר מובחר, שהורכב מקלאסיקות של שייקספיר וצ'כוב, מחזאות מודרנית טובה ובעיקר יצירות המקור המבריקות של גורביץ' עצמו, שכמעט תמיד הפכו ליהלומים בכתר של העונות בהן הועלו. אמנם אין ספק שהעבודות של גורביץ' עצמו היוו את מרכז הכובד של רפרטואר החאן, אך הוא גם נתן מקום מכובד להתפתחות של יוצרים נוספים, ביניהם אודי בן משה, שהפך לכוח מרכזי בעולם התיאטרון המקומי, ג'יטה מונטה, מור פרנק ואחרים. » תמונות מחיי כפר - לכל הפרטיםאף על פי כן, ברור שאחרי כל כך הרבה שנים של התבשלות בקלחת הקטנה, משהו בחאן מתחיל להיסדק ולהישחק. המתח הבריא בין המנהל האמנותי לשחקנים הופך לשיגרה מוכרת, הצפוי והאוטומטי מחליפים את הרענן והמפתיע, גבולות הגזרה הולכים ומצטמצמים. במצב אופטימלי ובריא, אחרי עשר שנים של עבודה משותפת ראוי היה שגורביץ' ושחקניו היו מסיימים יפה ומתקדמים לאתגרים חדשים. אין ספק, שהם ראויים להתקבל בזרועות פתוחות בכל אחד מתיאטראות ארצנו, אלא שכולם בחאן יודעים שהתמודדות עם הציניות וההמוניות של עולם התיאטרון הישראלי העכשווי לעומת המרחב הירושלמי המוגן תהיה משולה לגירוש מגן העדן. על כן הם ממשיכים, בנחישות, לפעמים בהצלחה, לפעמים הרבה פחות בהצלחה.הצגה שמבטאת מצוקה. "תמונות מחיי כפר" (צילום: יעל אילן)"תמונות מחיי הכפר", עיבוד של הבמאי הוותיק יורם פאלק לספר טרי למדי ואף שנוי במחלוקת של עמוס עוז, מדגים היטב את המצב הבעייתי שהחאן נמצא בו כיום. עוז כתב שמונה סיפורים אפלוליים על תל אילן, כפר ארצישראלי ותיק, מאוכלס באנשי מלח הארץ, שנמצא, כצפוי, במהלך התפוררות וריקבון, כראי למצב הישראלי כמובן. יש כאן איש נדל"ן ציני שמבקש לבנות וילות על חורבות הבתים הישנים, אישה שמחכה באופן נואש לבנה, נער צעיר שמתאהב בספרנית מבוגרת, קומוניסט זקן ששומע צלילי חפירה מתחת לביתו ועוד. תיאור המציאות מתערבב אצל עוז באלמנטים חלומיים, מטרידים, בלתי ניתנים להסבר, שמייצרים מעין ריאליזם מאגי נוסח מארקס. פאלק, שבעברו כמה עיבודים יפים לש"י עגנון, מתרגם את הספר של עוז למן דייסה תיאטרלית מוכרת מדי, מלאכותית מדי, מיושנת מדי ומנותקת מדי ממציאות אנושית עכשווית. מדובר בבועה של "תיאטרון", במובן החומרי והמרגיז של המושג, עם תלבושות "מפעם" (למרות שבמקור הספר של עוז מתרחש בהווה), דיבור תיאטרלי מעושה וגיבוב של פריטי תפאורה על הבמה, שאינם ממצליחים ליצור יופי חזותי אלא מן מחווה תיאטרלית ריקה של יופי חזותי. לתוך המסגרת הבעייתית הזאת פאלק גם מכניס לפתע רגעים של תיאטרון פיזי מינימליסטי ועבודה עם בובה נוסח שיר גולדברג, ואפילו שירי ארץ ישראל נוסטלגיים, מה שגם מעניק לכל העסק חוסר אחידות סגנוני. קשה מאוד להבחין, מבעד לקונסטרוקציה הבעייתית הזאת, בניצוצות של אמת אנושית, וגם, באופן תמוה, בקול הצלול של עוז עצמו.קשה להבחין בקולו הצלול של עוז. "תמונות מחיי כפר" (צילום: יעל אילן)עבודתם של שחקני החאן מתערבבת במלאכותיות המנותקת של המסגרת הבימתית ומחזקת אותה. כמעט כל השחקנים נמצאים כאן באזור הנוחות המקצועי שלהם, ואין על הבמה עדויות לחיפוש אמנותי אמיתי. נראה ש"הסגנון של החאן", עם התמהוניות המשועשעת, ההתנחמדות הילדותית, הפרוייקציה והדיקציה המושלמות - הופנם לחלוטין על ידי כל השחקנים – צעירים כמבוגרים, חדשים כוותיקים – והם מבצעים אותו בלי לחשוב פעמיים וללא קשר לבמאי שהם עובדים איתו. אלה שחקנים מצוינים אחד אחד, אבל השחקנים המצוינים האלה זקוקים לניעור ולאתגר, שלפחות בשלב הזה הם לא מקבלים בחאן. אז נכון שיש גם בהצגה הזאת רגעים יפים – הקומוניסט הזקן של יהויכין פרידלנדר, סיפור האהבה המוזר בין נער (יונתן מילר) לספרנית (אודליה מורה מטלון) – אבל ככלל מדובר בהצגה שמבטאת מצוקה.

» תמונות מחיי כפר: 27 במאי, תיאטרון החאן. בימוי: יורם פאלק.

*#