אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיאטרונטו 2014: סיפור טוב, הכל טוב

בערב השני בפסטיבל תיאטרונטו כבר נרשמה עבודת משחק מוקפדת ודמויות עגולות ומלאות. אז למה הקהל לא רוצה להגיע?

תגובות

את ההצגות בפסטיבל תיאטרונטו הנוכחי אפשר לחלק בגסות לשני סוגים - האחד הוא סיפורים אישיים, קטנים אפילו, על דמות שחייה מתפרקים ומורכבים שוב ושוב על הבמה. השני קושר בין האישי להיסטורי, ומגולל דרך סיפורה של דמות אחת מצב עניינים שלם. שתי ההצגות שצפיתי בהן ביום השני של הפסטיבל שייכות לסוג השני. בשונה מהסוג הראשון, שייצר קשיים בבניית עלילה רציפה וברורה, וכתוצאה מכך גם דמויות חלשות יחסית, שתי ההצגות כבר הציעו מחזה מהודק יותר, ששזר היטב ריאליזם ודרמה. » תיאטרונטו 2014 - לכל הפרטים» כך נראה הערב הראשון בתיאטרונטו

"יאנינה" הוא מחזה פרי עטה של בילהה מס-אשרוב, שגם חתומה על הבימוי ועל הביצוע. הטקסט מבוסס על רשימות ושירים של יאנינה הנשלס בת ה- 12, אחת הניצולות היחידות ממחנה ינובסקי שבלבוב. המחזה מתחיל כשהיא אישה מבוגרת, המבקשת להציל את העובדת הזרה בביתה, פליטה מסודן, שנדונה להישלח למתקן "חולות". מס-אשרוב חוזרת עם הדמות עד לילדותה המוקדמת באוקריאנה, פלישה הגרמנים, הפוגרומים והאקציות, נסיונות הבריחה, מחנה הריכוז וההצלה בזכות השירים שכתבה הנשלס. בין הזכרונות שולבו ההתנסויות והתובנות של האישה הבוגרת והמחויבת חברתית לאורך שנותיה בארץ.

בעדינות ובצניעות מצליחה מס-אשרוב לשמור על ריכוז הקהל, ומספרת בשקט את קורותיה הבלתי יאומנים של של הנשלס. לצד הטקסט מופיעים קטעי וידאו ארט, ושירים מולחנים - כפי הנראה גם הם מתוך כתביה של הנשלס. אמנם יש רגעים בהם המשחק לא אמין עד תום, ובעיקר נראה היה שהיה טוב למס-אשרוב אם הייתה מפקידה את הבימוי בידיו של אדם אחר. אך גם בחריקות הקטנות האלה אין די כדי להוריד מכוחה של ההצגה, שמעלה, בלי הרבה משחקים והסחות דעת, את הקשר בין היהודים שנפלטו מאירופה והפליטים שנשלחים לחולות.

גם "העיטים", עיבוד בימתי לספרו של יורם קניוק "עטים ונבלות", קושר בין זוועות מלחמת השחרור והדילמות שהעלתה, לבין ימינו. במרכז המחזה עומד עשאל, חייל צעיר, עדיין לא בן 18, שמוצא עצמו הניצול היחיד באחד מהקרבות. כל חבריו למחלקה נהרגים, והוא נאלץ להעמיד פני מת כדי לחמוק מאש האויב. לאחר כמה שעות מתחילים עיטים גדולים להסתובב מעל הגופות, ולחפש את טרפן. בשעות הקשות הללו מגולל עשאל לא רק את מה שהתרחש, אלא שואל, מאתגר את ומערער על הנסיבות שהובילו אותו למצב הזה, כמו גם בהשלכות ההרסניות של המלחמה על זהותו שלו - שהיא כמובן גם זהותו של העם.

העיבוד הנוכחי נחלק בין שניים דניאל סטיופין וסלבה מלצב, כשהראשון הוא גם השחקן והשני הוא גם הבמאי ומעצב התפאורה. כמו במקרה של "יאנינה" גם "העיטים" מבוסס על סיפור אוטוביוגרפי. קניוק בוחר לא רק לדווח על האירועים כמו ביומן אישי, אלא להוסיף להם את הפאתוס הדרמטי הנכון. העבודה המשותפת של מלצב וסטיופין נשענה לא מעט על המתח והדרמה בנובלה. ניכר בהחלט הסגנון ה"גשרי" המוקפד במשחק, כניסה טוטאלית לדמות ואפס חנופה לקהל.

בשתי ההצגות הללו, כמו גם בשתיים שראיתי אתמול, האולמות היו ריקים באופן יחסי לשנים קודמות. לא ברור האם מדובר בעניין מקרי או שמא ההצגות השנה לא נשמעו מספיק מושכות לצופים - אך יש בעיקר להצר על כך. פסטיבל תיאטרונטו, גם בשנה חלשה כמו זו, הוא אחד מאירועי התיאטרון החשובים.» תיאטרונטו 2014 - לכל הפרטים

*#