אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דג מוסר: ביקור באיקאה של התיאטרון

במקום לעורר מחשבה וביקורת עצמית, ההפקה החדשה של הקאמרי נופלת לגיבוב של צעקות ופאנצ'ים ולבימוי שחוטא לשחקנים ולטקסט. מזל שאורלי זילברשץ שם כדי להחזיק הכל על הכתפיים

תגובות

כמה דקות לפני תחילת ההצגה "דג מוסר" בקאמרי, הקהל התיישב לאיטו בכיסאות. על הבמה כבר עמדה התפאורה: חצר אחורית של בית ישראלי טיפוסי, בפרבר טיפוסי עוד יותר - מטבח פתוח, דק עץ, דשא ושולחן פיקניק. התפאורה הזאת, שאפשר לראות כדוגמתה לא מעט בתיאטרון הישראלי, הזכירה לי במבט ראשון את שירו של שלומי שבן "איקאה", מאלבומו החדש "תרגיל בהתעוררות". מילותיו של שבן מסמנות איזה מתח - בין הנוחות שמביאה איתה הבורגנות, לבין החשש שנהפוך כולנו לאיזה שטנץ מוכר וידוע של "כמו כולם".» דג מוסר - לכל הפרטים

אפשר לומר שהמחזאית החדשה מירי חנוך מבקשת לשים את האצבע על אותו מתח בדיוק. אלא שבשונה משבן, חנוך גם מראה כיצד לכל אחד מהצדדים השקיעה מסוכנת עד כדי אלימות. במקרה, או שלא, דלתות ההזזה הגדולות, שיוצרות בתפאורה חוצץ בין המרפסת ופנים הבית, הן שקופות לגמרי - אך מתפקדות כמעין מראה, דרכה מתבונן הקהל על עצמו עוד לפני שנאמרה הרפליקה הראשונה על הבמה.

על נוחות והפחד ממנה. "דג מוסר" (צילום: יוסי צבקר)

"דג מוסר" היא קומדיה שמתרחשת בביתם של עטרה ועודד קרני (אורלי זילברשץ וגיל פרנק). הוא עורך דין מצליח וממולח, היא סוג של עקרת בית מודרנית, ויחד הם מגדלים שלושה ילדים - אורה (אורה'לי כפי שהיא מכונה), גורו לאימהות, דוגלת בעקרון הרצף ביום ומתפרנסת משיחות סקס בלילה. היא נושאת עליה את ימי, תינוק משותף לה ולג'וני, בן זוג שמבלה את זמנו בויפאסנה הרחק הרחק בהודו. בן (יואב רוטמן), נער בן 17, שדואג לפרפרים נכחדים ולצדק חברתי, ומסרב להשתמש במכשירים פוסט סטיב ג'ובס. האחרונה, שירילי, מתכוננת לטקס בת המצווה שלה, תחת עיניה המאיימות של האם, שרק מוטרדת מהנטיות הגרגרניות של בתה. ההצגה מתחילה כשמרסי, העובדת הזרה של המשפחה בחמש השנים האחרונות, נופלת מסולם בגלל תקלה בחשמל, ומתה. עטרה, שחוששת שיראו בה אחראית לתאונת העבודה, מחפשת דרכים יצירתיות להסתיר את הגופה. בדרך מפריעים לה פקחית בנייה חטטנית, שכנה חטטנית עוד יותר (שירי גדני) וגם משפחתה - שלא מפסיקה לשאול שאלות.

הבחירות הטקסטואליות של מירי חנוך מספקות הרבה הברקות סימבוליות קטנות. כך למשל האם מבשלת לילדיה דג מוסר, אמירה אירונית על העדרותו של המוסר מהמרחב המשפחתי; הילדה הצעירה נושאת דרשת בת מצווה שעוסקת בסליחה וברחמים, למרות שגם אלה מתמוססים לאורך ההצגה; ושם העובדת הזרה - מרסי - גם הוא סמל למחסור הרב בחמלה. זהו ניסיון בהחלט ראוי לסמן את קוויה של המשפחה הישראלית העכשווית, שממקדת את מלחמותיה בדברים הקטנים של החיים, ומתעלמת מכל דבר אחר כדי להשיג אותם. הבשר שיוגש בבת המצווה חשוב יותר מחייה של אישה, הדאגה לעתידו של חרק נכחד עזה יותר מהדאגה לסבל שנמצא לנגד העיניים. בימוי שמחמיץ את השחקנים. "דג מוסר" (צילום: יוסי צבקר)אוסף הסמלים המרשים שיצרה חנוך, יכול היה ליצור מחזה מטלטל שישאיר את הקהל טרוד במחשבות על חייו שלו, אך לשם כך היה צורך בעבודת עריכה קצת יותר מהודקת, ובעיקר בעבודת בימוי קצת יותר יצירתית. עדנה מזי"א השאירה את ההתרחשות כמעט ללא התערבות, והעדיפה להדגיש את הקומי ולא את הביקורתי. מעל לכל, גזרת הבימוי החמיצה את השחקנים - שהיו רובם ככולם שרויים בתחרות צעקות ופאנצ'ים רועשת, שלא החמיאה לשורות של חנוך. בשל כך, החלק הראשון של ההצגה היה כמעט בלתי נסבל. לולא אורלי זילברשץ, שהחזיקה את ההצגה על כתפיה, "דג מוסר" הייתה יכולה להיות עוד "הצגת איקאה". הקהל יהנה ממנה, ימליץ לחברים לקנות כרטיס, אבל שום דבר מהמסרים שלה לא יחדור אליו פנימה.» דג מוסר - תיאטרון הקאמרי, 4 באפריל. בימוי: עדנה מזי"א.

*#