הילכו שניים יחדיו: היסטוריה ותיאטרון בשילוב מנצח

החל מהבימוי המוקפד, דרך המשחק המפעים ועד התפאורה היפהפיה, ההצגה החדשה של הקאמרי בשיתוף עם תיאטרון אנסמבל הרצליה מציגה שעה ו-20 של היסטוריה מרתקת, מרגשת וכנה

יאשה קריגר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאשה קריגר, עכבר העיר

כשדוד בן-גוריון הגיע לפגישתו האחרונה עם זאב ז'בוטינסקי, בדירה לונדונית בשלהי שנת 1934, הוא היה רטוב כולו מהגשם בחוץ. ז'בוטינסקי כיבד אותו בוודקה כדי שיתחמם. אחר כך בן גוריון נהיה רעב והוחלט להכין חביתה. אלא שז'בוטינסקי התוודה בפני בן-גוריון שהוא בור גמור בכל הקשור לענייני מטבח. "אין דבר" אמר 'הזקן', "אני יודע להכין חביתה. פולה לימדה אותי". הוא שם סינר תכלכל (ז'בוטינסקי עזר לו עם הקשר מאחורה) והכין חביתה לשניהם. הם ישבו לאכול, וז'בוטינסקי העיר שהחביתה לא רעה.

זה מאורע אמיתי ומעוגן במציאות, שנדלה מיומניו של בן-גוריון על-ידי הסופר והמחזאי א.ב. יהושע ועורר את "היצר הספרותי" שלו (לדבריו בתכניה) לכתוב את המחזה הילכו שניים יחדיו. זוהי גם סצנה מתוך ההצגה שהניב שיתוף הפעולה בין תיאטרון הקאמרי לתיאטרון אנסמבל הרצליה, ושביים עודד קוטלר.

» הילכו שניים יחדיו - כל הפרטים ומועדי מופע» אברם: איך מדברים על התחנה המרכזית בלי פוליטיקה?» משחק חייו: עודד קוטלר נאבק במיינסטרים ובאריאל

החיים הם החומר לתיאטרון טוב

המחזה של יהושע מתרחש באוקטובר 1934, ימים בהם התנועה הציונית בארץ ובגולה עסוקה בניסוח דרכי הפעולה שלה, לאור האיום הנאצי העולה והמדיניות הבריטית בארץ ישראל. באותם הימים נפגשים שני המנהיגים של שני המחנות היריבים בתנועה הציונית: דוד בן-גוריון, מנהיג תנועת הפועלים (השמאל הסוציאליסטי) וזאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית (הימין, שדגל בסוציאליזם מתון או במה שהיינו קוראים היום קפיטליזם-יחסי). את הפגישות מארגן בלונדון פנחס רוטנברג, עסקן פוליטי, שבין היתר יסד את חברת החשמל בשנת 1923. במהלך שמונת המפגשים (שבמחזה צומצמו לשניים בלבד – הראשון והאחרון), הם מנסים לגשר על הפער האידאולוגי שבין שני המחנות ותוך כדי כך נדרשים לגשר על הפער האישיותי בינם לבין עצמם. ניתן היה לומר שזהו הרקע למחזה של יהושע אלא שזהו אינו הרקע – זהו התוכן.

מתעלם מתסמונת ה"אינסטנט". "הילכו שניים יחדיו" (צילום: גדי דגון)

נשמע כמו פרק בספר היסטוריה? בצדק. רק שלא מדובר כאן בספר אלא בהצגה. מה שגורם להיסטוריה הזאת להתעורר ולחיות מחדש על הבמה. המחזה שכתב א.ב.יהושוע כמעט נעדר שיאים רגשיים, בטח כאלה שאנו רגילים אליהם בתיאטרון. זה לא שאין פה אהבות ומזימות, נהפוך הוא, אך כאן הם מקבלים תהודה אחרת, ריאליסטית-היסטורית ולא תיאטרלית-מלאכותית, מה שמוכיח שהחיים הם התיאטרון הטוב ביותר. מעלה גדולה של המחזה היא שאינו מנסה לקשור בכוח בין הפוליטיקה של אז לבין הפוליטיקה של היום. זהו מחזה שעוסק במציאות פוליטית מורכבת, אך במקום לרפרף על ההיסטוריה ולהטיף באופן דידקטי למסקנה זו או אחרת, המחזה מתמקד אך ורק בעבר. באופן זה הוא נשאר נאמן לאמת הרחבה והמגוונת. לאורך המחזה מצוטטים מפי הדמויות, בצורה אורגאנית והגיונית, שירים של ביאליק, אדגר אלן-פו וז'בוטינסקי עצמו. השירים מעניקים למחזה ולדמויות נופח אישי ועדין, כיאה לזוג אנשים שאהבו, כתבו וחיו שירה.שתיקה שווה זהב הבימוי של עודד קוטלר משלים את הלך-הרוח של המחזה, בכך שהוא משתמש דווקא באיפוק על מנת להעצים את הקונפליקטים בין שתי הדמויות. השיאים הרגשיים בהצגה הזאת הם שיאים של שתיקה. קוטלר לא לוחץ ליצור דרמה, אלא משרטט את הסיטואציה ברגישות ובפשטות. בכלל, ההצגה מרשה לעצמה להתעלם מתסמונת ה"אינסטנט" של זמננו, ולשקוע ברכות לתוך הוויה איטית וריאלסטית של זמן אחר, של הלך רוח אחר. זהו תיאטרון שמשתמש בכוח שלו ביעילות מבלי לפזר אותו על טריקים ושטיקים נוסח כוכב נולד ופרסומות בטלויזיה.

הטקסט במחזה יבש, כמו לחם, כמעט אינפורמטיבי. אך זה לגמרי לא סותר את קיומו של הרגש שמבטאים השחקנים בין המילים, בשתיקות, במבטים ובניואנסים העדינים. גיל פרנק מעצב בדקדקנות את דמותו של ז'בוטינסקי, גבר נאה המדיף הוד והדר בוהמייני. יש במשחקו בטחון רב, לצד שבריריות הניכרת בעוצמה במיוחד ברגעים בהם הוא מקריא את שיריו. רמי ברוך מפעים בתפקיד בן-גוריון. הוא יוצר דמות שורשית ושבירה, שלאות חורשת את פניה ועיניה מלאות חמלה. ראויה לציון גם הפאה שלו – פאת בן-גוריון מושלמת שנתפרה על-ידי טניה רוזנשטיין ולנה פרגמן. את התמונה משלימים יגאל זקס בתור פנחס רוטנברג ודנה יצחקי בתור מארוסיה, העוזרת שלו, שיוצרת דמות תמימה ומעוררת הזדהות.

לילי בן נחשון עיצבה תפאורה תקופתית יפהפיה, כאשר מעל הבמה תלוי חלון ענק שבו משתקפת סערה מצד אחד והדמויות שעל הבמה מן הצד השני. התלבושות של סבטלנה ברגר והתאורה של חיליק אורגל פונקציונאליים ותורמים גם הם את חלקם לעיצוב התקופה והחלל האינטימי.

פיסת מציאות שמוצגת על במה. "הילכו שניים יחדיו" (צילום: גדי דגון)

כל מרכיבי ההפקה מתגבשים לכדי שעה ו-20 של היסטוריה חיה, מרתקת ומרגשת בכנות שלה. ריח החביתה שמטגן רמי ברוך מפעפע לנחירי הקהל באולם הקטן של הקאמרי ומשאיר אותו מהופנט לפיסת המציאות שמוצגת על הבמה. שם המחזה לקוח מהתנ"ך והוא מתיחס לקונפליקט המרכזי שבין שתי הדמויות ההיסטוריות במחזה: הילכו בן-גוריון וז'בוטינסקי יחדיו? הילכו שמאל וימין יחדיו? על הדרך מצליח המחזה לעורר את אותה השאלה בנוגע לעוד מספר קונפליקטים: הילכו יחדיו איש אדמה ואיש רוח? פשוט ומורכב? הילכו יחדיו פוליטיקה ושירה? היסטוריה ותיאטרון? לכל השאלות הללו עונה ההצגה תשובה פשוטה וכנה: כן. » הילכו שניים יחדיו - כל הפרטים ומועדי מופע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ