אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המצעד: הדרך לברודווי עוד ארוכה

המחזמר המועלה בפסטיבל ישראל מצליח לספק חוויה מוזקלית טובה, אך נכשל בפן הדרמטי, ובסופו של דבר מתקשה לעמוד ברף הגבוה שהציב לעצמו

תגובות

עלילת המחזמר המצעד מבוססת על מקרה אמיתי שהתרחש בג'ורג'יה, ארצות הברית ב-1913. ליאו פרנק הוא יהודי, מנהל במפעל לעפרונות, המואשם באונס ורצח של מרי פייגן, נערה בת 13 שעבדה באותו מפעל. מספר פוליטיקאים ועיתונאים רותמים את צמאונו של הציבור לנקמה לטובת מטרותיהם האישיות, וזורעים רוח אנטישמית בהמון הנבער. על אף המחסור בעדויות ממשיות, ליאו פרנק נשפט ונידון לגזר דין מוות. אשתו, לוסיל, מצליחה לשכנע את המושל לפתוח את התיק מחדש, וכשהוא מתוודע לחוסר ההגינות שבה התנהל המשפט, הוא ממתיק את עונשו של פרנק למאסר עולם. אך ההמון הזועם ושטוף השינאה מבקש שעיר לעזאזל ותובע לעשות צדק עיוור. זהו מחזה שעוסק בנושאים רגישים כמו אנטישמיות, אלימות, הקרבה, והנזילות של האמת על רקע מערכת הצדק והמשפט האמריקנית.» פסטיבל ישראל 2012 - כל הפרטים» רצח על הבמה: איך הופכים לינץ' למחזמר?» בוטניקה: קרקס במקום מחול

 ואכן, הפן המוזיקלי (בניהולו של יוסי בן-נון – לא פורטו בתכניה שמותיהם של אנשי האקדמיה למוזיקה) הוא הצד החזק של ההפקה הזאת. המוזיקה יפיפיה ודבר אחד אפשר להגיד בביטחה לגבי כל מי שנכח על הבמה – הם יודעים לשיר והם עושים את זה היטב. אלא שכאשר השמות "ברודווי" ו"ווסט-אנד" נקשרים בשמה של הצגה, יש צורך ביותר מכך. פרמטרים אחרים בהפקה אינם מצליחים להגיע לרף המוזיקלי הגבוה. מאכזבת במיוחד התפאורה המונוטונית של במבי פרידמן, שמציגה קיר אחורי אחד (עם ציור דגל ג'ורג'יה), בעל מספר דלתות, לארך כל ההצגה. מה שאומר שפירוטכניקה וקסם של תפאורות מתחלפות אין כאן. אך לא על התפאורה בנוי התיאטרון, אפילו לא ברודווי.  הכוריאוגרפיה של עוז מורג לא ממוצה עד הסוף, ולעומת רגעים יפים ומסוגננים היטב (כדוגמת הנאמבר של הנשף בבית המושל), ישנם גם ריקודים לא מהוקצעים מספיק.

מתוך קאסט עשיר של שחקנים, פרט להופעה סוחפת וכריזמטית של סטפן דורט האמריקאי (בתפקיד הנבל) והופעה מדויקת של עידו ברטל הישראלי (בתפקיד התובע המושחת), לא ניכרים שיאים משחקיים בהצגה. את זה אולי יכולה להסביר העובדה שהמחזה עצמו מציב סיטואציות דרמתיות חלשות ומסתפק בקונפליקט ראשי לא מעורר מספיק: סיפור האהבה של פרנק ואשתו לוסיל. הדיאלוגים לרב חסרי עומק ומשמשים כקטעי מעבר בין השירים במקום לבנות מתח דרמתי. הרקע ההיסטורי, שאמור לשמש כבסיס בהצגה הזאת, משוטח ומרודד. העדר הגורמים הדרמתיים הללו גורם למרבית השחקנים להסתמך אך ורק על שירתם, מה שגורם למשחק להיות מוגזם ומאולץ, חרף היכולות הווקאליות המרשימות.לא מציג שיאים משחקיים. "המצעד" (צילום: דניאל קמינסקי)

כל המרכיבים מתוזמרים היטב על-ידי הבמאי משה קפטן. ישנם כאן הקצב והדינאמיקה של מחזמר, אך חוסר שלמותו של כל מרכיב ומרכיב מונע מההצגה להפוך לשלם אחד, השווה יותר מסכום חלקיו. התוצר הסופי שמתקבל הוא ממתק באריזה נוצצת: מתוק מאוד – אך חסר ערך תזונתי. 

כתבות שאולי פספסתם

*#