רחש הקירות: בתו של צ'רלי צ'פלין במופע קוסמות מהפנט

ההפקה הצרפתית בפסטיבל ישראל משלבת אקרובטיקה, לוליינות, פנטומימה, קוסמות, מחול ותיאטרון חפצים, ויוצרת פנינה של תיאטרון קסום - שסובל מעט מפגמים נרטיביים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בטרם תחילת המופע, על הבמה השחורה והריקה למחצה פזורים בערבוביה ארגזי קרטון, ניילונים, כסאות ושלל חפצים ישנים. מישהו ככל הנראה עומד לעבור דירה. כך נפתח המופע רחש הקירות מאת ויקטוריה טרי צ'פלין (הבת של צ'רלי צ'פלין) שמוצג בפסטיבל ישראל 2012. הבמה אמנם נראית סתמית וחסרת יחוד, כאילו פועלי הבמה שכחו לסדר לפני תחילת המופע, אך ברגע שיכבה אור האולם ולבמה תיכנס אורליה טרי (בתה של ויקטוריה ונכדתו של..), כל הסתמי וחסר היחוד יקבל חיים משל עצמו – והקסם יחל.» רחש הקירות - כל הפרטים ומועדי מופע» דג, ביצה וסכין קצבים: ג'אגלינג מטורף בפסטיבל ישראל» רצח על הבמה: איך הופכים לינץ' למחזמר?» צ'פלין, ורדי ואחים מעופפים - כל ההמלצות לפסטיבל ישראל 2012מבטלים את כוח המשיכה

טרי צ'פלין, שהמופע הוא פרי דמיונה הקודח, היא אמנית קרקס ותיקה, וכך גם בתה אורליה, שגדלה בתיאטרון-הקרקס של הוריה. הדבר ניכר לאורך המופע כולו שמשלב אקרובטיקה, לוליינות, פנטומימה, קוסמות, מחול ותיאטרון חפצים. זה מופע נטול טקסט, ואכן קשה להעביר במילים את הקסם המתרחש על הבמה. מדובר במלאכת מחשבת עדינה ומורכבת, שבה הפרפורמרים יוצרים עולם מוזר ומרתק, שחוקי הגרביטציה, ביחד עם עוד כמה חוקים פיזיקליים, אינם חלים עליו. זהו עולם שבו הדמויות נעלמות ומותירות אחריהן מלבושים ריקים וצצות ממקום אחר על הבמה כעבור שניות אחדות. חפצים נעים מעצמם על הבמה, דמויות מרחפות באויר ותיקי-יד פשוטים הופכים לדגי-זהב וינשופים. במשך שעה ורבע יושבים הצופים בפה פעור, מהופנטים כמו ילדים במסיבת יום-הולדת עם קוסם, מצפים בקוצר רוח לפעלול הבא.

קשה להעביר במילים את הקסם. "רחש הקירות":הטכניקה שמציגים שלושת הפרפורמרים (טרי הצרפתיה, מרטינז הפורטו-ריקני וג'קובסון השוודי) שואפת לשלמות. הם מלהטטים בגופם ובאובייקטים שנמצאים סביבם במיומנות עילאית. את נוכחותם מחזקים עוד חמישה פרפורמרים שלבושים בבגדים מהוהים ומסיכות המסתירות את פניהם – אלו הם "אנשי הקירות", הדמויות הבדיוניות מעולם הפנטזיה המצויות במעין מרדף אחרי הדמויות החיות בשר ודם.

גם התפאורה המרהיבה, שבנתה טרי צ'פלין, משחקת במופע תפקיד של דמות בפני עצמה. כאמור, מדובר בחפצים פשוטים ויום-יומיים. אלא שתחת שרביטה של טרי צ'פלין הם הופכים לאביזרי קסמים: הסולם המצופה בניילון-פצפצים הופך לסוס אימתני שבולע את הגיבורה, פח הזבל הופך לזבוב מרחף, יריעות הברזנט הדו-מימדיות שמציגות פסאדות של בניינים ישנים הופכות למקומות מסתור תלת-מימדיים, שביניהם מתרוצצים השחקנים כאילו היו חדרים ממש. המופע מלווה במוזיקה אוירתית של סמואל מונטויה-פרז שתורמת את חלקה לכישוף הבימתי. אפילו התאורה של תומא דוברוסקה, למרות צניעותה, משחקת תפקיד מרכזי בפעלולי אחיזת העיניים השזורים לאורך המופע.לא בוכים, לא צוחקים

עקב האכילס של המופע הוא הסיפור שהוא מספר, או יותר נכון מספר בצורה חלקית ביותר. למן ההתחלה ברור לצופה שהגיבורה נמצאת בשלבי פינוי דירתה. על כך מעידים ארגזי הקרטון שנמצאים על הבמה עוד בטרם תחילת המופע. ב-10 הדקות הראשונות היא ספק נשאבת – ספק נמלטת אל עולם דמיוני, עולם הקירות הפנטסטי, שממנו תצא רק לקראת סוף המופע. אך לאורך המופע כולו, נשארים מניעיה ורצונותיה של הדמות הראשית עלומים. ממה היא בורחת? מי הם רודפיה? האם היא מחפשת את הדרך החוצה? האם מאיימים עליה אנשי הקירות – ואם כן, מדוע? כך גם מניעיהן של שתי הדמויות הנוספות וכן של אנשי הקירות – עלומים. הסצנות המתחלפות בזו אחר זו נטולות רצף סיבתי נראה לעין, היחסים בין הדמויות נשארים מעורפלים אף הם. במילים אחרות, הנאראטיב לוקה בחסר, מה שבהכרח פוגם ביכולת של הצופה להזדהות עם הדמויות. לאורך המופע הקהל נותר במצב של התפעלות מהטכניקה המדהימה – אך לא במצב של התרגשות. לא חסרות במופע המרהיב הזה סצנות אינטימיות שהיו יכולות לסחוט דמעה או שתיים מהקהל, או לחלופין, סצנות שהיו יכולות לגרום לו להתגלגל מצחוק. אך העדר העלילה המובנית והיחסים המעורפלים בין הדמויות, מונעים מעורבות רגשית מצד הצופה. מה שמותיר אותו במצב של התפעלות – אך לא של התרגשות. עם עוד מעט השקעה במימד הסיפורי היה גם הרובד הרגשי בא על סיפוקו. הסולם הופך לסוס שבולע את הגיבורה. רחש הקירות (צילום: Richard Haughton)

על כל פנים, אם מדברים על השקעה – זו קיימת כאן בשפע, יותר ממה שנוכל לצפות מכל הפקה ישראלית, ולו רק מטעמי תקציב. מה שמוביל אותי לשאלה הבלתי-נמנעת: מדוע כשסוף-סוף ישנה הזדמנות לצפות בהצגה נפלאה ומושקעת כל-כך, אולם שרובר בתיאטרון ירושלים היה מלא אך במעט יותר מחציו?» רחש הקירות - יום ב' ה-28.5, 21:00, תיאטרון ירושלים, 220 שקלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ