קרוב יותר: מרוב סרט לא רואים את ההצגה - לוח הצגות - הארץ

קרוב יותר: מרוב סרט לא רואים את ההצגה

הבחירה של תיאטרון הספריה להעלות עיבוד שכל כך דומה לסרט המפורסם, הפכה את ההצגה לחיקוי דהוי וחסר מעוף. לפחות השחקנית דומה לנטלי פורטמן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל לוין, עכבר העיר

לפני יותר משנה העלו בתיאטרון בית לסין את ההצגה בחורים טובים. המחזה, שכתב ארון סורקין, התפרסם דווקא בזכות העיבוד הקולנועי בו כיכבו טום קרוז, ג'ק ניקולסון ודמי מור. הצלחתו של הסרט הייתה גם בעוכריו של המחזה, מפני שכל העלאה שלו גררה מיד השוואה בין שתי הגרסאות. כשהמודל המוכר יותר כולל קאדר שחקנים שכזה, כנראה שרוב הוורסיות התיאטרליות ייראו חיוורות. אבל בבית לסין בחרו אז היטב במורדי גרשון לתפקיד שמגלם קרוז בסרט. השוני בין השחקנים והפרשנות החדה שנתן גרשון לדמות אפשרו במהרה להתנתק מהקולנוע ולהתמקד בבמה.קרוב יותר - כל הפרטים ומועדי מופע

וכל ההקדמה הזו למה? משום שגם בפני תיאטרון הספריה עמדה דילמה דומה. "קרוב יותר", מחזהו של פטריק מארבר, ידוע בעיקר בזכות הסרט המצוין בכיכובם של נטלי פורטמן, ג'וליה רוברטס, ג'וד לאו וקלייב אוון. להבדיל ממשה קפטן, שהשאיר את הסרט בצד כשניגש לביים את "בחורים טובים", הבימוי של גילי אמיתי הדהד לכל אורך ההצגה את המוצר הקולנועי. הבחירה הזו התבררה ברוב המקרים כטעות, והניבה הצגה לא אחידה ולא מהודקת. במקום לחשוב על העמדה מקורית או עיצוב דמויות אחר, אמיתי נשאר נאמן מדי לסרט, ואף סידר את הסצנות כשורה של פריימים ברורים. אבל הבעיה העיקרית הייתה הקצב האיטי שהשאיר את הדיאלוגים (בעיקר במערכה הראשונה) לא ממוצים. בהיעדר אמצעים קולנועיים ותנועת מצלמה שיכוונו כראוי את מבטינו, ההתרחשות הבימתית נראתה מהוססת וחסרת הכרעה. היכן שנדרש טיימינג קומי הלכו הפאנצ'ים לאיבוד, ובמקום בו הוטמנו משפטי מחץ דרמטיים הם נבלעו בבליל הגדול של הטקסט. אמנם המערכה השנייה הייתה טובה בהרבה, אבל משהו מהחדות והדיוק של הרפליקות התפספס.הפאנצ'ים שהלכו לאיבוד. אגוזי ולוין ב"קרוב יותר" (צילום: דניאל קמינסקי)התשוקה לנטלי פורטמן

אליס, צעירה פרובוקטיבית-משהו שהייתה חשפנית בעבר, פוגשת במקרה את דניאל, סופר מתוסכל, שמתפרנס מכתיבת הספדים. אליס מתפעלת מהבחור המקסים שהכין סנדוויץ' בלי הקשה של הלחם, ודניאל מתרגש מהיפהפייה המסתורית שישירותה לא דומה לשום דבר שהוא מכיר. סיפור חייה מרתק אותו והוא מחליט לכתוב עליה ספר. כשהוא מגיע לביתה של אנה, צלמת שזה עתה נפרדה מבעלה, כדי שתצלם אותו לכריכה, הוא מתאהב בה ממבט ראשון. במסגרת חיזוריו האובססיביים הוא מתחזה לאנה בחדר צ'אט, ומפתה את לארי – רופא עור עם פנטזיות אלימות. כשלארי ואנה נפגשים במקרה נרקם ביניהם סיפור אהבה. רביעיית האוהבים עוד יחליפו תפקידים, בני זוג ועמדות, בתוך דרמה שעוסקת בתשוקה, אמת ובנורמות החברתיות המגדירות אותן.

לתפקיד אליס לוהקה בת חן סבג, בוגרת בית צבי שדומה באופן מעורר קנאה לנטלי פורטמן. אך דווקא הדמיון הזה החליש במידה מסוימת את כוחה על הבמה, משום שלהיות נטלי פורטמן רק נטלי פורטמן יכולה להיות. סבג, במתכוון או שלא, ניסתה לאמץ לא רק את המראה של הכוכבת אלא גם את כל הג'סטות והבעות הפנים שלה. אמנם בסצנות הבכי והצעקות היא סיפקה משחק אמין ומעורר הזדהות, אך באחרות, בהן נדרש איפוק ומעט יותר תחכום, היא נראתה מתאמצת ולא טבעית. מולה, אבירם קליך בתפקיד דן לא הצליח לסחוט ממני אהדה מצד אחד או שנאה וזעם מצד שני, ולרוב לא היה משכנע. יעל לוין בתפקיד אנה קיבלה לידיה את המשימה הקשה מכולן. זוהי דמות שטוחה יחסית, שחלק ניכר מהעיצוב שלה קשור דווקא לשתיקותיה ולפחד שלה מעימותים. אין ספק שקשה יותר לשחק "קטן" מאשר "גרנדיוזי", אבל לוין הייתה כמעט אנמית על הבמה. מצטיין הערב היה ללא ספק שי אגוזי, שגילם את לארי. למרות שמדובר בדמות שנעה בין וולגריות לפתטיות, אגוזי הצליח לשמור על גרעין של אנושיות, ולהיות משעשע במקומות הנכונים. גם כשהוצג לארי כאלים ואף כסוטה, אגוזי הבהיר במשחק רווי ניואנסים וכישרון את מניעיה של הדמות, ובכך אפשר לצופים לפתח כלפיו אמפתיה. הדמיון הוא לא בהכרח יתרון. סבג וקליך ב"קרוב יותר" (צילום: דניאל קמינסקי)

"קרוב יותר" בעיבוד תיאטרון הספריה היא לא הצגה רעה, היא פשוט חסרת תעוזה ומעוף. יש בה סצנות טובות, רגעי משחק יפים ודרמה אינטנסיבית, אבל אין מספיק מאלה. במקום לנצל את העובדה שלא מדובר בתיאטרון גדול, ולהפליג למחוזות אוונגרדיים ומקוריים יותר, נבחרה הדרך הבטוחה - ומי רוצה להרגיש בטוח בתיאטרון?קרוב יותר - כל הפרטים ומועדי מופע

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ