אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוקר פרטי: פילם-נואר קסום בחאן

מהשירים של יוני רכטר, לבימוי של מיקי גורביץ' והמשחק של ניר רון - "חוקר פרטי" של תיאטרון החאן היא חוויה שמרחיבה את הנפש ומחייבת התבוננות מחודשת במוכר

תגובות

הביקורת הזאת היא בעצם אמירת תודה. מבקרים לא אמורים לומר תודה. אנחנו לומדים בהדרגה לוותר על כך. נשלחת אלינו הזמנה להצגה ואנחנו "מאשרים הגעה". יצאנו מהצגה מוצלחת במיוחד ואנחנו מציינים ארבעה כוכבים וחצי לצד הביקורת. התיאטרון מאבד בהדרגה את ממד הנתינה העמוק שלו והכל הופך קצת מכני: לקהל "מגיע" שיספקו לו את הסחורה. לשחקנים "מגיע" שימחאו להם כפיים וכו' וכו'. אם כל התנאים מתקיימים, הכל טוב. לא התקיימו - חבל.» חוקר פרטי - מועדי מופע» טל לוין חושבת על חוקר פרטי שסוקרטס היה גאהכן, אבל הצגה כמו חוקר פרטי אי אפשר לקחת כמובנת מאליה, ודאי שלא באקלים הנוכחי של התיאטרון הישראלי. המפגש איתה הוא מסוג החוויות שמרחיבות את הנפש ומחייבות התבוננות מחודשת במוכר. היא מסוג החוויות שמעוררות הכרת תודה, תודה מפורטת ועמוקה.מיכאל גורביץ' חיבר מחזה כמו־פילם־נוארי, שבמרכזו בלש קלישאי המחפש אחר גבר נמלט. אשתו המודאגת של הגבר באה למשרד החקירות. היא מספרת שראתה בלילה נער ששערו רטוב יוצא מן המיטה שבה לנו היא ובעלה. הבעל קם ויצא אחרי הנער ולא שב. בלשנו מתחיל לחפש אחריו במרחב תל אביבי צלוף רוח ים, שדמויותיו ממשיות ולא ממשיות, כמו אנשים בזיכרון חד אבל ישן. הוא מבין בהדרגה שהחקירה מתבצעת בתוך נפשו שלו, ושהתעלומה היא אחת שהאנושות עוסקת בה כבר אלפי שנים.מופת של תיאטרון בוגר וחכם. "חוקר פרטי":

גורביץ' מתאר בבהירות את הפרקים בחיי אדם שבהם הוא נעשה מודע לממד האובדן המתמיד שבקיומו. הגבר שבמרכז המחזה - גבר שהוא למעשה המחזה כולו ושכל הדמויות הן ממדים בהווייתו - הגיע לגיל שבו האובדן מוכפל ומשולש: אנחנו מאבדים את הורינו, ילדינו קמים והולכים, האהבות הישנות דוהות. מה נשאר? סבטלנה ברגר עיצבה את הבמה בהשראת מבנים על קו החוף העירוני, שמלח הים מקלף אותם וחושף את תוכם. יהודית אהרון העניקה לדמויות תלבושות מקסימות מזמנים שאינם מושגים יותר. תודה תודה תודה.התודה לגורביץ' כבמאי ספציפית יותר, שכן הוא הגשים מבלי משים משאלה אמיתית שלי, שאפילו ביטאתי פעם, בביקורת על הלילה ה־12 בחאן. כתבתי שכדאי לשחרר את ניר רון מתפקידי משרתים תימהונים (שאותם גילם גם בגן הדובדבנים ובסוף משחק לבקט) ולבחון את הוורסטיליות האמיתית שלו. הופס! הנה הוא כאן בתפקיד החוקר, משחק בעידון שובה עין. על שפת הים הוא קולט את ארז שפריר בתפקיד הרוקח ויצמן הנמלט. שפריר פשוט נהדר, והשיחה בין השניים בבית הקפה אדל היא מופת של תיאטרון בוגר וחכם.קהילתם של החוקר ושל הרוקח קטנה. כל הדמויות מכירות זו את זו איכשהו. זוהי תל אביב אשכנזית־קלסטרופובית שיש בה קריצה למציאות מחזותיו של חנוך לוין, אבל הפואטיקה שלה לא לוינית אלא רומנטית ומשועשעת כאחת. זו רוח ששחקנים נוספים מגיעים בה למימוש נהדר של כישרונם, למשל עירית פשטן, בתפקיד אשתו של ויצמן, למשל אריאל וולף בתפקיד בנו, מיכאל, למשל תמר אלקן בתפקיד תמרה, אהובתו של מיכאל, והם לא היחידים. תודה תודה תודה.יוני רכטר הלחין שירים יפים, ונעים גם לשמוע את קולו המוקלט של דיטריך פישר דיסקאו מתנגן מדי פעם. בכלל, זו הצגה נעימה מאוד, רכה כמו יריעת הבד הכחולה המנוענעת במהלכה כמשל לגלי הים. "חוקר פרטי" אינה חשה צורך לתקוף את הקהל כדי לסחוט ממנו תגובה רגשית זו או אחרת. היא הזמנה להרהור, וככזאת ניתן למחול לה על פגמיה הזעירים, כי הרהור אף פעם אינו שלם. כי אמנות אמיתית אף פעם אינה שלמה.פואטיקה רומנטית ומשועשעת כאחת. "חוקר פרטי" (צילום: גדי דגון)ואם כבר אמרנו "אמנות אמיתית", זה הזמן להרחיב את התודה לתיאטרון החאן בכלל, שגורביץ' הוא מנהלו האמנותי. החאן הוא ההוכחה שאפשר להפיק אמנות אמיתית על במת התיאטרון הרפרטוארי, עובדה שמנהלי תיאטראות אחרים מתקשים לעכל. אני מחפש כבר שנים את סוד הקסם של המתרחש בבנין האבן הירושלמי ומבין כיום שמדובר בכמה וכמה סודות. היחס לשחקן כאמן בחאן ייחודי, היחס לקהל מפרה, היחס לתיאטרון בלתי מתפשר.  כל זה עובד, ועובד חזק. הדבר הטוב ביותר שיכולים אוהבי תיאטרון מאזור המרכז לעשות הוא מנוי לחאן. זה שווה את הנסיעה בשער הגיא ובסיבוב מוצא (עדיף: סעו במונית שירות וטיילו לתיאטרון לאורך הטיילת של ימין משה, הכי זול והכי יפה), זה שווה את הצינון הקל, זה אפילו שווה שעה וחצי אקסטרה של תשלום לבייביסיטר. האמירה הזאת נשמעת אולי כמו פרסומת מופרכת ומוגזמת, אבל תאמינו לי, היא לא. אתם תגידו לי תודה.  

חוקר פרטי, מאת מיכאל גורביץ' ובבימויו. תיאטרון החאן.

כתבות שאולי פספסתם

*#