אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור הגברת הזקנה: הכוכבים לא מספקים את הסחורה

נדמה שהבימה ליהקה את גילה אלמגור ויהורם גאון למחזה הקלאסי רק על מנת למשוך קהל. גם הבימוי של אילן רונן לא מצליח לפצות, וכבר אחרי ההפסקה נותרו מושבים ריקים

תגובות

יש הרבה חלקים טובים בהפקה החדשה של ביקור הגברת הזקנה, מחזה שוייצרי שכתב פרידריך דירנמאט בשנות ה-50, ומוצג עכשיו בהבימה, בכיכובם של גילה אלמגור ויהורם גאון. הוא הפך לקלאסיקה בינלאומית בזמנו ואחרי שלוש שנים כבר תורגם לעברית והוצג בארץ. זהו מחזה מוסר חזק וטראגי, שמלווה את ההתרחשות בדיבורים בלתי פוסקים המסבירים גם את הסאבטקסט. האקדח המטאפורי המפורסם של התיאטרון מונח כאן על השולחן וגם מועבר מיד ליד. הסגנון שלו הוא כמעט גרוטסקי, כך שגם ארון קבורה מככב ואפילו חתול שחור גדול משתתף בחגיגת הסמלים. המחזה מצוין וגם הביצוע טוב. מה שמקלקל את ההנאה הוא לא במקרה מה שאמור למשוך את הקהל – ליהוק הכוכבים.ביקור הגברת הזקנה - מועדי מופע

בימוי שבלוני ושמרני בתחילת ההצגה היה נדמה שהכוכבים יהורם גאון וגילה אלמגור הוצנחו ברגע האחרון של התהליך, למדו בחופזה את הטקסט ובמקצועיות רבה החליקו לתוך החליפות. קשה להאמין שמישהו בקהל השתכנע שלפניו עומדת הגברת הזקנה ומי שהיה אהוב נעוריה. בכלל, יש איזו שבלוניות ושמרנות בבימוי של אילן רונן, והניסיון ללכת בין הטיפות ניכר גם בעיצוב הדמויות הפחדני, שנוטה לפלקטיות ולעיתים אפילו וולגריות. המטרה ברורה – לספק אתנחתאות קומיות בין הדברים הקשים הנאמרים על הבמה. יכול להיות שאלה הנחיות המחזאי, אבל עבודת בימוי אמיצה צריכה הייתה להכריע ולתת טון ברור יותר.היו צריכים לפסול את עצמם מהליהוק. יהורם גאון גילה אלמגור (צילום: ז'ראר אלון)בהתחשב במעמדו של רונן אפשר להניח שגם החיסרון הכי גדול של ההפקה המכובדת – זה שהופך אותה לאכזבה של ממש – קרה באשמתו. כל החלקים הטובים בהפקה מתגמדים לעומת הכישלון שבליהוק הכוכבים. שני השחקנים האלה מוכרים מיותר מדי הופעות וגרוע מכך, הם מפורסמים מדי כפרסונות ציבוריות. בעולם קצת פחות חמדני מעולם התיאטרון הישראלי הם היו צריכים לפסול את עצמם. וזה אירוני כמובן כי המחזה כולו עוסק לא מעט בחמדנות. על האירוניה של העלאת המחזה בבניין המשופץ של הבימה קשה שלא להוסיף. הפקה יותר אמיצה וטוטאלית הייתה משנה את שם האולם ליום אחד ל"סמי עופר" כדי לקחת את העניין לקצה. זה לא חייב להיות ככה. ישנם שחקנים עם יותר יושרה שיכלו למנוע את פארסה מסחרית כזאת. אלכס אנסקי וליא קניג עשו את זה ב"סונטת סתיו" של ברגמן לפני כמה שנים (הבימה) וגם נתן דטנר ולאורה ריבלין נראו מחויבים באמת כשכיכבו בקאמרי בשנה שעברה עם כולם היו בני. לפחות סצינת הפתיחה טובה חוץ מאלמגור ומגאון, אף אחד לא בולט במיוחד ואיזו אפרוריות ואחידות שולטים על הבמה. אפילו אלכס אנסקי נבלע בקאסט כאחרון הניצבים. עם זאת, ניכר שהכימיה בין השחקנים טובה. סצינת הפתיחה למשל מצוינת. "הגברת הזקנה" מגיעה לביקור בעיירה בה גדלה ואותה עזבה בגיל צעיר. היום היא עשירה מאוד ואנשי העיירה מקווים שהיא באה כדי לתרום מעושרה ומתכוונים להתחנף במיטב המסורת. מהרגע שהיא יורדת מהרכבת, מלווה בפמליה גדולה, ניכר שיש לה עניין לא פתור עם העיירה ובעיקר עם אחד התושבים, ומכאן המצב מתבהר ומתדרדר די בדרמטיות: הגברת (אלמגור) דורשת את ראשו של אחד התושבים (גאון) בעד הכסף שלה. מתברר שהם היו זוג, היא נכנסה להריון, הוא התנער ממנה, היא נאלצה לעזוב את העיירה בבושת פנים, הפכה לזונה ואיבדה את התינוק. עכשיו היא באה לנקום ולעשות צדק.אחד הנושאים שדווקא טופלו היטב בהפקה החדשה הוא התפאורה. המעצבת לילי בן נחשון, יחד עם התאורנית (קרן גרנק) ויוצר הוידיאו (יואב כהן) יצרו באמצעים פשוטים יחסית, עולם מתכתי ומונוכרומטי כמעט, קר ומנוכר, כדי לתאר את העיירה הנידחת בה מתרחש המחזה. גם השימוש החכם והמינימלי בסאונד ובמוזיקה (אוהד חיטמן) עוזר לתאר את הסביבה השוממת, יישוב שהרכבות כבר לא עוצרות בו ושתקופת הזוהר שלו כבר הרבה מאחוריו.לפחות ניכר שבקאסט הייתה כימיה טובה. ביקור הגברת הזקנה (צילום: ז'ראר אלון)ההפקה החדשה של "ביקור הגברת הזקנה" ממשיכה את הקו השבלוני של התיאטראות הגדולים - כלומר אלה שמסוגלים לשלם לשחקנים כמו יהורם גאון וגילה אלמגור. עקרונות השיטה הם למחזר מחזה קלאסי וטוב ולזרוק פנימה זוג כוכבים גדולים. היתרונות ברורים: המחזה הוכיח את עצמו ולמעשה הפך חסין מביקורת. כך ניתן להוסיף את ההפקה לרשימה מכובדת של הפקות קודמות בתיאטרון, ולשבצה בתוכניה עם צילום בשחור לבן, מה שתמיד מוסיף לתיאטרון ארומה של איכות, מכובדות ונוסטלגיה. השמות הגדולים הם כמובן בונוס שמתבטא בעיקר בקופות. בונוס אחר הוא לרוב תשואות הקהל, אבל ב"גברת הזקנה" אפילו מזה אין הרבה. כבר אחרי ההפסקה נצפו מושבים ריקים וההצגה הארוכה (שעתיים ורבע), למרות כל היצירתיות, ההשקעה והכוונה הטובה - לא השאירה הרבה חשק למחיאות כפיים.ביקור הגברת הזקנה - מועדי מופע

כתבות שאולי פספסתם

*#