פוארסה ברוטה: דרוש "וואו"

קשה לומר שמדובר בקרקס, על אף שיש בו אלמנטים אקרובטים. גם לא מדובר במופע מחול למרות שיש בו קטעי ריקוד. למעשה מדובר ב"שואו" שנראה כמו מסיבת ריקודים מושקעת במיוחד, עם כוריאוגרפיה משעממת ובלי אלמנט ה"וואו" הכל כך מתבקש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

באחד מפרקי הסדרה "סקס והעיר הגדולה" לוקח מיסטר ביג את קארי למופע בלט. עבורה זוהי ההוכחה הניצחת לכך שהוא אכן אוהב אותה. כשהם יוצאים מההופעה אומרת קארי (הציטוט מהזיכרון) - "נכון שהרקדנים נפלאים? ראית איך הפרימה בלרינה ממש מרחפת באוויר?". מיסטר ביג מצידו פחות נרגש מהמיצג - "אני לא יודע", הוא משיב בציניות, "אני די בטוח שראיתי את החוטים שמחזיקים אותם מהתקרה". ההתפעלות של קארי ברורה - מופעי בלט טובים מותירים על הצופה את הרושם כאילו זה עתה חזה בקסם. הרקדנים מותחים את קצה היכולת של הגוף האנושי, ונראים כאילו לכוח הכבידה אין השפעה עליהם.» פוארסה ברוטה - מועדי מופע» לא לילדים או לאפילפטים: מה מחכה לכם בפוארסה ברוטה?» פוארסה ברוטה: קרקס ריקודים פרוע וסוחףאם הכרטיסים לבלט היו נגמרים, ומיסטר ביג וקארי היו בוחרים במקום לצפות במופע של פוארסה ברוטה, ספק אם מיס בראדשו הייתה כל כך מתפעלת. הסיבה - החוטים שמיסטר ביג התלוצץ לגביהם הם כבר לא פאטה מורגנה, אלא חלק מהמופע עצמו. כך, במקום לעמוד המומים ומרוגשים מרקדנים שמרחפים באוויר, כל פעלול חשף גם את המאמץ שמאחוריו. אנשי הצוות שדאגו לביטחונם של המבצעים וללוגיסטיקה של המופע, היו בולטים בשטח כמעט כמו הרקדנים. וכשהקסם נחשף, כל הסיפור כבר הופך הרבה פחות מעניין.חוטים גלויים. פוארסה ברוטה:

"פוארסה ברוטה", שיובא לארץ על ידי חברת אורנג', הוא מיצג של אור, תנועה, פעלולים ומוזיקה. קשה לומר שמדובר בקרקס, על אף שיש בו אלמנטים אקרובטים. גם לא מדובר במופע מחול למרות שיש בו קטעי ריקוד. למעשה מדובר ב"שואו" בו הקהל עומד כל הזמן, והרקדנים מבצעים בכל פעם קטע אחר באיזור שונה של האולם. ככל שהתקדם ה"שואו", הוא נראה יותר כמסיבת ריקודים מושקעת במיוחד, שמארגניה החליטו לפרגן כמה אטרקציות לחוגגים. איש קשור בחוט לתקרה הולך על מסילה ושומר על שיווי משקל למרות כיסאות ואנשים אחרים שהולכים מולו ; שתי רקדניות הולכות על מעין נייר כסוף עצום מימדים, שנראה כמו ים נוצץ ; אמבטיית מים גדולה ושקופה תלויה מעל הקהל, והרקדנים שוחים ונעים בתוכה ; והאלמנט החוזר - קופסאות קרטון שמכילות קונפטי ושמתנפצות בצורות מגוונות. האלמנטים השונים היו יפים, חלקם אפילו יפים מאוד, אבל הם לא היו עוצרי נשימה. במופע שכזה, שרק ההייפ סביבו היה גדול כדי למלא את האוהל הענק בגני התערוכה, כל חלק צריך להיות מדויק, מהודק, מפתיע ומקורי. במילים אחרות, פוארסה ברוטה לא מצטיינים בגזרת ה"וואו". קבוצת הרקדנים (המצומצמת יחסית) אפילו לא הבריקה ברגעי המחול. המשתתפים הוצבו על במות נוסעות, משל היו להקת הווי ובידור בקלאב מד, וביצעו כוריאוגרפיה פשוטה ומשעממת. 

יפה, אבל לא מרגש. פוארסה ברוטה (צילום: יח"צ)

אם נניח לרגע לאיכות ה"שואו", אפשר היה לחשוב שחברי "פוארסה ברוטה" רצו לומר משהו קצת יותר עמוק - על האדם בעידן המודרני, כמי שנמצא במירוץ אינסופי ולא באמת מגיע לשום מקום. אם רק יתחבר רגע לשובבות הטבעית, ל"כוח הפראי" (פירוש השם פוארסה ברוטה) שבתוכו, הוא יהיה אדם מאושר.  אך המסר נותר כרעיון קלוש, אי שם בחלק הראשון של המופע, והאושר המיוחל הגיע כשהרעש החזק באולם פסק, ונפתחו דלתות היציאה.פוארסה ברוטה - מועדי מופע

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ