מקסי ואני: מצחיק כמה שזה עצוב

במחזה סאטירי, רווי בדיאלוגים חדים ומשעשעים, מצליח הלל מיטלפונקט לעורר מחשבה על היחסים שבין עושר לאושר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"תעשה דברים, תרוויח טוב ותהיה מאושר"  - את המשפט הזה אומר מקסי, טייקון בעל אימפריית ענק, לאלכס, צעיר שהוא רוצה לגייס לתאגיד שלו. אבל הרפליקה הזו היא כמובן הרבה יותר משורה בתהליך גיוס עובדים. היא הבטחה, מתווה והפנטזיה בה' הידיעה של המחשבה הקפיטליסטית. בבסיסה הרעיון שאדם אחד יכול, נגד כל הסיכויים, וגם עם תנאי פתיחה נמוכים, לפלס את דרכו למעלה - שם מחכים לו העושר והאושר שלובי ידיים. הילל מיטלפונקט פורש את הנחות היסוד של השוק החופשי בפתח המחזה החדש שלו מקסי ואני. במרכזו עומדים שניים – מקסי הטייקון (יגאל נאור), ואלכס (שלומי טפיארו), צעיר שאפתני שנשכר להיות עוזרו האישי. ביניהם עומדים ליאה (טל-יה יהלומי-לוי), ביתו של מקסי שבהמשך גם תנהל רומן עם אלכס, אישתו של אלכס (נתי קלוגר), חברה הקולנוען הסטלן (אבישי מילשטיין), דוריס (דורית קירזון), העוזרת הנאמנה של מקסי, ולבסוף רושקה, סבתו של אלכס (מרים זוהר).מקסי ואני - מועדי מופע

כל אחת מהדמויות מנהלת יחסים אחרים עם החלום הקפיטליסטי. מקסי הוא מעין יצחק תשובה תיאטרלי, איש רב נכסים שבנה את עצמו מאפס, ולמרות הונו האדיר מצטייר בציבור כעממי. הוא מתנהל עם עובדיו בטפיחות על השכם, דופק על השולחן בשמחה או ברוגז, מנגן באקורדיון ואוהב לאכול בורקס שחברו מהתותחנים מכין. העממיות קורסת כל אימת שמקסי חש איום על תוכניותיו הכלכליות. מולו עומד אלכס, גם הוא מחזיק בסיפור חיים קשה, וחולם על קיום נוח ועתיד בטוח יותר. כעוזרו של מקסי הוא נעשה יותר ויותר דומה לו, רואה את המטרה כמקדשת את האמצעים ומחויב לפני ואחרי הכל לעבודה. התפקיד שלו נותן לו תחושת משמעות, כך לפחות הוא חושב, אך ככל שהוא צומח בצד המקצועי הולכים חייו הפרטיים ומתפרקים. בחלקה הראשון של ההצגה מתייחס מקסי לאלכס כבן טיפוחיו, ועוטף אותו במתנות ובבונוסים. כשהאמון ביניהם מופר, מתערער גם אמונו של אלכס בערכים ובכלים שקיבל מהמנטור שלו. איך מחשבים אהבה? טפיארו וקלוגר ב"מקסי ואני" (צילום: דניאל קמינסקי)

הדיון המורכב והלא שגרתי שמתנהל על הבמה מצליח לחמוק (כמעט לגמרי) מקלישאות. הסיבה הראשונה להצלחה היא הכתיבה עצמה, ובפרט הדיאלוגים. מיטלפונקט שותל בפי השחקנים רפליקות משעשעות, חדות, אמינות ומעוררות מחשבה. הבימוי הקצבי, שמזכיר במידה רבה בימוי של סרט קומי, עם מעברים מהירים בין הסצנות ו-ווייס אובר, מחזק את הממד הקומי. הסיבה השנייה להצלחה הם צמד השחקנים הראשיים. נאור, באחת ההופעות היותר טובות שלו בשנים האחרונות, יוצר דמות שאפשר לחוש אליה אהבה ושנאה בו זמנית. הוא קומיקאי מצויין ושחקן מלא בכריזמה. שלומי טפיארו הוא ליהוק משובח לתפקיד אלכס, צעיר נאה שלא מתפתה לאובר-דרמטיות, גם ברגעים בהם השורות שנכתבו עבורו מלאות בפאתוס. כמו נאור, גם הוא מצטיין ברגעים הקומיים. אגב, מי שרוצה לראות את כישוריו האמיתיים בקומדיה, מומלץ שיילך לראות אותו במופע המערכונים "הגדוד העברי".

למעשה, כל הנוכחים על הבמה מבצעים את תפקידם כראוי. נתי קלוגר מגלמת היטב את האישה הפגועה, שמחפשת את דרכה בעוד בעלה נשוי לעבודתו. מילשטיין (שמתפקד בימים שבשגרה כדרמטורג של בית לסין) מוסיף עוד שמן למדורת הקומדיה, ומרים זוהר – נו, מרים זוהר היא נפלאה כהרגלה. יהלומי-לוי עושה כמיטב יכולתה תפקיד קטן ולא פשוט, בעיקר משום שהיא צריכה לגרום לקהל לאהוב אותה דווקא כשהיא מתנהגת כילדה מפונקת. קומיקאים מוכשרים. טפיארו ונאור ב"מקסי ואני" (צילום: דניאל קמינסקי)

מיטלפונקט מיטיב לתאר את האופן שבו הקפיטליזם הוא כבר מזמן הפריזמה דרכה אנחנו רואים הכל – דין קרקע לקנייה כדין אנשים לקנייה. כל דבר מחושב ומכולכל לפי רווח והפסד, היצע וביקוש. לכאורה הצגת עמדה שכזו הייתה אמורה לעורר סלידה, אך מיטלפונקט מצליח לעורר הזדהות עם אלה שמשמיעים אותה, דווקא כדי להראות לנו עד כמה גם אנחנו חושבים כמוהם. מן העבר השני, קולם של המוסר והאהבה מוצג לא פעם כצדקני ומנותק מהמציאות. בעצם, רוצה מיטלפונטקט לומר במידה מסוימת של עצב, גם כשאנחנו צודקים וערכיים, אנחנו לא יכולים לוותר על החלום להיות עשירים.

"מקסי ואני" לא חפה מבעיות, בעיקר במקומות בהם רוצה מיטלפונקט, למרות הכול (זהירות ספויילר), לייצר עבור הדמויות שלו סוף טוב. גם אם עצם החתירה לסוף טוב מבוקרת ומעורערת כאן, היא מייצרת סצנות מעט מופרכות והוליוודיות מדי. מקסי ואני - מועדי מופע

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ