"חוטאים": איראן זה שם

"חוטאים" של יהושע סובול היא דואט לאשה הקבורה בתלולית עפר ולגבר האוסף את האבנים שבהן תיסקל. הבעיה היא שכאשר אנו רואים עוולות איראניות, הדבר האחרון שעולה על דעתנו הוא להביט בעצמנו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לא פשוט לחבר את הביקורת הזאת. לא פשוט – כי אני כל כך אוהב ומכבד את האיש והיוצר שכתב וביים את ההצגה חוטאים. אני אוהב את עולם הערכים שלו, אוהב את הגישה שלו לאמנות המחזה, אוהב את הפרוזה שלו ואוהב מאוד את הזקן שלו, ובכל זאת מוצא לנכון להביע אכזבה מעבודתו פעם שנייה ברצף.יהושע סובול בא מאהבה, וזה מה שכל כך מעצבן אצלו. גם בהצגה שלפנינו הכוונות משובחות, ממש כמו באכזבה הקודמת, בעל למופת, שאותה עיברת ועיבד עבור בימת הקאמרי. הפעם, ביציאה מאולם נחמני, לא יכולתי שלא להיזכר בסצנת הכמעט-סיום של הסרט "כשהארי פגש את סאלי" ובמילות התוכחה של סאלי: "זה כל כך מתאים לך, הארי! אתה אומר דברים כאלה וככה אי אפשר לשנוא אותך".חוטאים - מועדי מופעאת המילים המונעות שנאה, או במקרה הזה, שלילה מכל וכל של ההצגה, כותב סובול במאמר המופיע בתוכנייה. הוא מתאר כיצד נתקל תוך גלישה לילית ברשת בסיפור מזעזע על הוצאה להורג של בת 13 באיראן, וכיצד עוררה בו חקירת הנושא צורך להגיב בלשונו, שהיא לשון התיאטרון. בהמשך המאמר הוא מתאר את התחבטותו בבואו לחבר מחזה כזה כגבר ישראלי.האוריינטליזם והקושי לעסוק במצב האשה כגבר אינם בעיותיו העיקריות של המחזה "חוטאים", גם אם ניתן למצוא שרידים בלתי נמנעים להם פה ושם. בעייתו העיקרית היא לשון התיאטרון שבה הוא כתוב ומבוים. "חוטאים" הוא דואט לאשה הקבורה בתלולית עפר, מחכה לסקילתה, ולגבר האוסף את האבנים שבהן תיסקל. היא אהובתו הנשואה, החזקה, המשכילה והמבוגרת ממנו. הוא מאהבה, ואף הוא נשוי ואף הוא בוגד. ניתנה להם שעה אחרונה להיות יחדיו, שעה שתהיה שעת ייאוש, שעת מדון ושעת אהבה.זו לא תהיה, מן הסתם, שעה של תנועה מרובה, שהרי הגיבורה לכודה. במחזה "ימים יפים" של סמואל בקט קבורה הגיבורה בדיונה של חול במשך ההצגה כולה ושוקעת לתוכה בהדרגה. במחזה ההוא גם הגבר סטטי, ואיכשהו זה עובד. גם "חוטאים" מתחילה לצבור גובה כאשר הגבר מפסיק לחוג סביב האשה הכלואה ומתיישב לצדה. הם מגוללים זיכרון בזמן עבר, ולאחר מכן מתחילה האשה, העוטה כיסוי ראש מוסלמי לבן, לזמר שיר אמריקאי שאהבו. זה רגע מוזר ומהפנט, הטוב בהצגה כולה.לעולם אינך יכול לעבור באותה קלישאה פעמיים אבל רגע, בואו נשוב כמה שורות לאחור. "מגוללים זיכרון בזמן עבר", הו ג'יזס, כמה מעייפת הצגה כשהיא מלאה בתיאורים, כשהיא מספרת "על" ולא "את". כמה מתסכל מחזה חדש כשמופיעות בו מילים כמו "ברנשים" וקלישאות כמו "לעולם אינך יכול לעבור באותו נהר פעמיים". סובול אולי לא חוטא לאיראן. הוא מתאר אותה תיאור רבגוני ובו סקילות ציבוריות לצד זיכרון לילות אהבה בסוכות מציל. אבל הוא חוטא לאוזנינו. תיאטרון עברי עכשווי שנשמע כך לא יכול להיות אפקטיבי.למה לא לכתוב בפרסית? יהושע סובול (צילום: גדי דגון)על שני השחקנים, אייר וולפה ואייל צ'יובן, מוטל להפוך אותו לאפקטיבי בכל זאת. מבין השניים נגעה בי יותר עבודתה החריפה והבוגרת של וולפה, זאת אומרת, ברגעים שבהם לא נפלה למלכודות של פאתוס. יש לוולפה יכולת נדירה להפוך את דבריה למוזיקה של ממש, כישרון המשרת אותה במצבה הנייח כל כך. צ'יובן, לעומתה, מינורי מדי, כאילו הוא משחק תפקיד קטן המחייב אי נראות מסוימת, ולא דמות ראשית. מדובר בעניין של אנרגיות שייתכן שהוא משתנה מהופעה להופעה, אבל ייתכן שלא.זה הכל בעצם. נשארה לי רק שאלה אחת עבור סובול, שאלה של שתי מילים: למה איראן? מובן שהמחזה נולד מתוך אירוע שהתרחש שם, אבל על הבמה יוצר ההקשר הפרסי דווקא הרחקה. הקהל הישראלי למד להביט בחברה האיראנית כ"אחר" קיצוני. כאשר אנחנו רואים לפנינו עוולות איראניות, ועוד איומות כל כך, הדבר האחרון שעולה על דעתנו הוא להביט בעצמנו, גם אם אנחנו נחרדים למראה ביזיון האשה בחברה הישראלית ומרבים לומר "איראן זה כאן". אם איראן זה כאן, עדיף לכתוב מחזה על כאן, או על מקום שאינו כאן ואינו איראן. זכורה לטובה ההצגה "סכינים בתרנגולות" שעלתה לפני כמה שנים על אותה במה ממש ועסקה אף היא בדיכויה של האשה - בסקוטלנד של ימי הביניים, כלומר כאן ועכשיו. אם איראן אינה כאן, כלומר כאן, אצלנו, בלב, אין צורך לעשות עליה תיאטרון. ברגעים מסוימים במהלך "חוטאים" זיהיתי רגשות מוכרים. זיהיתי את החטאים שלי כלפי נשים בחיי, את הצורך שלי להימלט מסיפורי אהבה ואת הכאב שהייתי מוכן לעורר כדי שיסתיימו. התחושה הזאת ארכה שניות ספורות ואז חנק אותה הצ'אדור של וולפה והיא נעלמה. זה כל כך מתאים לך, איראן! את מספקת מודל מושלם של אכזריות תיאוקרטית וככה אי אפשר להפיק ממך כלום: לא לשנוא, לא לאהוב, בקושי ללמוד משהו. 

חוטאים - מועדי מופע

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ