קברט וולטר: אמיצה, גם אם לא תמיד צודקת - לוח הצגות - הארץ

קברט וולטר: אמיצה, גם אם לא תמיד צודקת

גל קברטים שוטף את העיר. "קברט וולטר" של תיאטרון יפו משוחק היטב אך לא בהיר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יובל בן־עמי, עכבר העיר

הביקורת הזאת היא שלישית בסדרה. כשכתבתי על המחזמר "קברט" לפני כמה שבועות, עדיין לא ידעתי שמדובר יהיה בטרילוגיה, אבל מתברר שהקברט, חוויית בידור שמעטים מאיתנו חוו אותה ישירות, מעוררת את דמיוננו ומעניקה לנו השראה ללא גבול.כמה שבועות אחרי קברט כתבתי על מופע הקאלט "הפרפקטלי מארוולס קברט", והנה אני פוסע מתחת ללוגו קברט וולטר עשוי אורות חג המולד, שנקבע בשערי תיאטרון יפו. אכסדרת התיאטרון מולאה שולחנות עגולים, משל היתה מועדון הסאבליים שבו מוצג "הפרפקטלי מארוולס קברט", אבל מה שהוצג בפניהם קרוב יותר ברוחו למחזמר של הקאמרי. בעוד "הפרפקטלי מארוולס" הוא קברט ממש, זה אינו קברט, אלא הצגה שמשתמשת בקברט ככלי אסתטי וכציר עלילה.קברט וולטר - מועדי הצגהעלילה? מדובר יותר בקונספט עלילתי. מחזאי ששכל את בנו בורא עבור אשתו מופע קברט שהדמויות המזמרות והשרות בו מייצגות כמיהה לחיים והכחשת השכול. עם השנים הוא מתבגר ומתגבר ומבין שהשניים זקוקים להתאבלות נורמלית. הוא מנסה לסגור את המופע, אבל אשתו מתנגדת והקאסט עומד לצדה. לפחות הופעה אחת אחרונה תיערך ואנחנו נוכחים בה, ישובים סביב שולחנות ולוגמים יין לבן.מוחמד יבוא אל הקברט את המחזאי מגלם מוחמד בכרי, שחקן ותיק ורציני שמביא איתו ערך מוסף של הילת יוצר רב תחומי ונוכחות עוצמתית. על הבמה איתו ארבעה כישרונות של ממש: רביד סביל, מגי אזרזר, קרן ברי ויעקב תמרי. הם שרים היטב, רוקדים היטב ומשחקים היטב (אזרזר, בתפקיד "ליידי מג'נטה", בולטת במיוחד ומצליחה לשחק באופן אקספרסיבי למרות שעיניה עטורות בריסים מלאכותיים אדירים ומקושטים). השירים, שהלחין שחר גלזר, חגיגיים ומלאי און; התאורה, מעשה ידי עדי שמרוני, דרמטית ואפקטיבית; התלבושות, שעיצבה ליהי זורר, מלאות בהברקות. כל אלה הן סיבות להצטער על כך שמדובר בהצגה ולא בקברט ממש.סיפור מסגרת אינו הופך מופע להצגה, צריך לדעת כיצד לספר אותו. את "קברט וולטר" כתב וביים יובל רוזמן, שחקן מצוין, איש תיאטרון בכל שס"ה גידיו ואמן דראג כישרוני. רוזמן הוא דמות עולה בתיאטרון המקומי. זוהי זכות לגשת ליצירה שלו בשלב זה ולהעניק לה ביקורת בונה.תיאטרון הוא כלי תקשורת. אחד מתפקידיו של המחזאי הוא למצוא דרך להעביר בבהירות את היסודות העלילתיים של ההצגה בשלב מוקדם של הערב, מלבד אלה שאותם הוא שומר כהפתעות. האקספוזיציה של "קברט וולטר" אינה רגישה מספיק לצורך של הצופים בבהירות, והקהל מגיע לשלבי ההצגה המתקדמים בלי הכלים לפרק ולנתח אותם. בשלבים המתקדמים האלה אנחנו מופגזים בהתייחסויות לשירת העולם, לתפילות מדתות שונות ולתרגום הערבי ל"Ne me quitte pas". אין שום סיבה שסיפור מסגרת פשוט כל כך יהפוך לרכבת שדים שבה ז'אק ברל בחיג'אב מזנק על הנוסעים ההמומים ללא הסבר.ועכשיו משהו על הציטוטים. כל בן תרבות מכיר את "Ne me quitte pas". אנחנו מזהים גם את הקוראן ואת תפילת אבינו מלכנו. אפילו שורה ארוכה של ברכט שמצוטטת ללא קרדיט קבילה בעולם פוסטמודרני מלא שאלות, אבל מונולוג שלם מאת המחזאי והתסריטאי האוסטרי פטר הנדקה, שנאמר בפי בכרי, מחייב קרדיט. קהל שאינו מכיר את הסרט "מלאכים בשמי ברלין", שממנו הוא לקוח, או שצפה בו ושכח, יחשוב שמדובר בהברקה של רוזמן, ולא כך הוא. שוב ושוב עברתי על דף התוכנייה בחיפוש אחר שמו של הנדקה. הוא נעדר ממנה. בשיחת בירור לאחר מכן הובטח לי שעניין זה יתוקן.בזבוז של תעלומה חולשה אחרונה הראויה להתייחסות קשורה בדמות "המחזאי", בגילומו של בכרי. בניגוד למאדאם בונאור, אשתו (רביד סביל המצוינת), המחזאי אינו עובר שינוי משמעותי במהלך ההצגה. הוא מגיע להתרחשות כשהתהליך הרגשי מאחוריו, דמות סטטית, לא אניגמטית. בכרי מזין את הדמות במסתורין, אבל אין לו הרבה מה לעשות נגד הסטטיות שלה. רוזמן מבזבז אותו, וזה ממש חבל.מבין שלושת הקברטים, "קברט וולטר" הוא היחיד שאינו נפתח בשיר "ווילקומן, ביאנוונו, וולקאם". הדגש כאן הוא על הביאנוונו. "קברט וולטר" הוא פרנקופילי, בעוד המחזמר "קברט" עוסק ברפובליקת ויימר ו"הפרפקטלי מארוולס קברט" שואב מברודוויי. בשלושת המקרים אנחנו נוגעים במושג מדומיין, רומנטי ואנטי רומנטי של תרבות מערבית אחרת. עד כמה אנחנו למדים על התרבויות הללו מצפייה בהצגות קברטיות? הרי קברט בישראל בשנת 2012 הוא לא יותר משורה של סימולקרות. הטלוויזיה קטלה את סגנון הבידור הזה. נותרו ממנו מופעי החשפנות מחד וספקטקלים מעושים לתיירים אמריקאים מאידך. הקהל לא יודע קברט מהו, הוא אפילו לא באמת נוסטלגי לקברטים. עד כמה מאפשרת הסימבוליקה הנגישה אבל החלולה הזאת לחקור את גרמניה, אמריקה או צרפת באמת? במקרה של המחזמר "קברט" – החקירה מעמיקה ומצמררת. במקרה של "הפרפקטלי מארוולס קברט", מוגש לנו ממד לא צפוי של התרבות הניו יורקית: זמרת ברודוויי פרינג' הזימתית והפוליטית שאינה מגיעה לבימות הגדולות. במקרה של "קברט וולטר" הצרפתיות היא רק קישוט. זירת ההתרחשות האמיתית שלו אינה המולן רוז' אלא החור שבלב המקומי. זהו ערכה המיוחד של ההצגה הזאת, זו תעוזתה ועל כן היא חשופה גם לביקורת מיוחדת.קברט וולטר - מועדי הצגה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ