"קצרות ולעניין": כמו רגל קרושה שנשארה במקרר מפסח שעבר

מופע הבידור של ציפי שביט, חני נחמיאס ועירית ענבי צעקני, ארכאי, ומתרכז באזורים שמתחת לחגורה. רק לרגעים ספורים, כשרואים את שביט לבד על הבמה, נדמה שמגיע לה ולנו יותר

זיו יצחקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זיו יצחקי, עכבר העיר

 אמנם זה נגמר בשירת "לחיי העם הזה", אבל עוד לפני כן הפוסטר של "קצרות ולעניין" הבטיח שלוש פצצות אנרגיה שמדברות על הכל ללא בושה. אחרי שהמופע הקודם, "ספונג'ה והעיר הגדולה", רץ יותר משלוש שנים, אפשר לתהות על מה עוד נשאר לעירית ענבי, חני נחמיאס, וציפי שביט לדבר. התשובה החלקית היא שכבר לא נשאר להן יותר מדי, אבל במילא גם את זה הן צועקות. וכיוון שאנו חיים במדינת ה'מי שצועק, צודק', יש סיכוי לא רע בכלל שהן צודקות. בכל מקרה, הגיל הממוצע של הקהל שהתאסף ביום שישי בערב בתיאטרון גבעתיים היה 48, בדיוק לאן שמכוונת השלישייה. קטע הפתיחה כבר מסמן את הכיוון שאליו הערב שואף. ולמי שלא הצטייד במצפן, הכיוון הוא דרומה בכל המובנים. הרכב הנגנים ובחירת השירים מזכירים ערב הווי ובידור במלון באילת והבדיחות מתעקשות להישאר רוב הזמן בחלק שנמצא מתחת לחגורה.» קצרות ולעניין - כל הפרטים

לצלילי הפסדובלה, מדווחות השלוש שכולן עברו את גיל 50  ואחת מהן אפילו את גיל 60. בתרבויות מסוימות, הגיל הזה יכול היה לאפשר לפחות לשתיים מתוך השלוש לנסות וליצוק איזשהו תוכן אישי ונקודת מבט עגולה על החיים שמסתמכת על הניסיון שנצבר לאורך השנים. לנחמיאס את ענבי את שביט אין שום כוונה לעשות משהו בסגנון. לאורך שעה וחצי הן מעבירות את הזמן במערכונים שנעים בין הארכני לבין המתיש.

זה מתחיל במערכון על שתי קופאיות רוסיות שמוציאות את הנשמה ללקוחה ישראלית כאילו השנה היא 2003 ותחפושות לובה הן הדבר הכי חם בשטח. הפאנץ' לייין של המערכון הוא ש"חיים בלי הומור הם כמו חמור בלי צינור". מוסר ההשכל של המערכון הוא ש"רוסיות ותיקות יותר גרועות מעירקיות". עוד מערכון מפגיש שלוש קשישות פולניות עם עולם הפייסבוק. זאת הזדמנות מצויינת לאוורר את כל הפאות הנפוחות ואת כל המבטאים הפולניים שבעולם. הקשישות כמובן חרמניות, שזה כבר קורע מצחוק אנשים מבוגרים שרוצים לעשות סקס, מה שגורם להן להיות נורא עצבניות ולקרוא אחת לשנייה סתומה כל הזמן. הפאנץ' ליין מגיע שכשאחת מהן מתבקשת למלא את הרובריקה של מין, היא עונה "הרבה, בלי משחק מקדים". מוסר ההשכל של המערכון הוא שגבר הוא כמו צלחת: שבור, שרוט או מלוכלך.

מי שצועק צודק, אז כנראה שהן צודקות. קצרות ולעניין (צילום יח"צ)מכאן אפשר להתקדם לאתגרים האירוניים שבמערכון בו חני נחמיאס היא סקסולוגית אשכנזיה מעצבנת שמגיעה אליה שביט כמטופלת מזרחית ופריג'ידית. המטעמים שהשתיים עושות מהרבדים הסמויים והגלויים של המתחים העדתיים במדינת ישראל ומדמותו הוויראלית של המזרחי בתרבות הישראלית אל מול ניסיונות הממסד האשכנזי לסרס אותו, מרגישים כמו רגל קרושה שנשכחה במקרר מהפסח שעבר. הפאנץ' ליין של המערכון הוא שנקודת ה-ג'י של האישה נמצאת במילה שופינג. הקהל, נותר אדיש לחלוטין. וכן, יש גם עוד מערכון אחד שבו כל השלוש משחקות ילדות קטנות שמאפשר להיזכר למה חני נחמיאס יכולה לפעמים להיות שחקנית יעילה, אם רק מישהו יכתוב לה טקסט ראוי למאכל אדם.

דבר אחד אי אפשר לקחת מ"קצרות ולעניין" והוא את הפרטנרית הכי קצרה בו. לא משנה עד כמה הטקסט רדוד ולא משכנע או עד כמה הפרטנריות שלה מתאמצות, מצליחה ציפי שביט לגנוב את כל ההצגה. פעם אחר פעם באמצעות תנועות הגוף, ההעוויות המוכרות והניואנסים הקטנים משתחרר צחוק גדול גם מהעקשן שבמתנגדים להומור של "קצרות ולעניין". המערכון היחיד שבו שביט מופיעה לגמרי לבד כברברה, מנחת הסדנא "הוא אשם" הוא גם המערכון המוצלח ביותר בכל הערב, למרות שהוא לא חף מבדיחות הרגילות על הגברים המפליצים והנשים המסרסות. ברגעיו המוצלחים ביותר אי אפשר שלא לחשוב לציפי שביט וגם לנו מגיע הרבה יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ