הסוחר מוונציה: תיאטרון תלת ממדי מרהיב

אילן רונן נוטל לידיו את אחד המחזות השייקספיריים העגולים ביותר, והוא גורם לכל אלמנט בו לזהור. ואי אפשר שלא להזכיר את הופעתו המשמעותית והמורכבת של יעקב כהן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

באחת הסצנות האחרונות של הסוחר מוונציה מצאתי את עצמי יושב בשורה הראשונה של הבימרתף (כלומר בעצם על הבמה) מול התיאטרון הכי תלת ממדי שראיתי מימי. אלון אופיר ניצב על כיסא בתפקיד אנטוניו. כבול בכבלים שאת קצותיהם החזיקו חלק מהיושבים בקהל, חלקם יושבים בשורות גבוהות. כבליו של אנטוניו נמתחו במארג של קורים מעלה ומטה, אחורה וקדימה ולכל הצדדים. בתוך הקורים עמד יעקב כהן כשיילוק והשחיז סכין להסיר בו חצי קילו מבשרו של אנטוניו. שיילוק לא היה כבול (עדיין), אבל נראה לכוד אף הוא בתוך אותם כבלים הכובלים את אנטוניו: כבלי חברה, כבלי שנאה וגזענות, כבלי הצורך בנקם על עוול וכאב. הוא עמד והשחיז, והתיאטרון, מושחז אף הוא, פשוט התרחש בחלל, בכל החלל, במלוא העוצמה האפשרית.» הסוחר מוונציה - מועדי מופעעוד ביקורות תיאטרון:» סוביניר: הצווחות של רמה מסינגר» אנשים קשים: לדור שלא ידע את יוסף בר יוסףאילן רונן נטל לידיו את אחד המחזות השייקספיריים העגולים ביותר, זה מחזה כדורי ממש, שיש בו הכל: קומדיה, טרגדיה, משחקים מיתיים נוסח "טורנדוט" ומשחקי מגדר נוסח "כטוב בעיניכם", סצנת משפט מותחת נוסח המלך שלמה וסצנת מונולוג קלאסי שהקהל מדקלם עם השחקן, התגברות על משקלן של הפקות קודמות וכמובן - המון המון מטען היסטורי כואב. רונן מפיק את כל אלה. כל נקודה בכדור המרהיב הזה בוהקת. אין רשעים סתם בואו נטייל קצת על פני כדור העלילה. בסאניו, ונציאני צעיר (יוסף סווייד), רוצה לבקש את ידה של פורציה היפהפייה (הילה פלדמן), אבל הוא זקוק לכסף (הופה, בעיה). אנטוניו, ידידו, יכול לגייס את הכסף מידי מלווה בריבית יהודי בשם שיילוק. אנטוניו ערב לשיילוק שישיב לו את הסכום ברגע שבו ישובו ספינותיו לחוף. שיילוק מצהיר שאם יתאחר הפירעון, הוא אינו מעוניין בריבית או בקנס, אלא יגבה ליטרה אחת מבשרו של אנטוניו. סביר מאוד ששייקספיר היה אנטישמי. "הסוחר מוונציה" (צילום: ז'ראר אלון)מה מניע את שיילוק להיות כזה קניבל? סביר מאוד ששייקספיר היה אנטישמי כמו רבים בדורו, אבל הוא שייקספיר, ואין אצל שייקספיר רשעים סתם. כדי לתרץ את הזוועה חקר שייקספיר את מצב התודעה היהודי ומצא בו זעם אדיר על עוולות היסטוריות. בעקבות הקטסטרופות של העידן המודרני הפכו משפטי ההסבר של שיילוק לפרט המשמעותי ביותר במחזה. יעקב כהן עושה איתם צדק עצום. הוא מביא שיילוק משמעותי ומורכב לבמה העברית. אבל זה לא נגמר בשיילוק, כלל וכלל. בזכות ההלוואה מגיע בסאניו לבלמונט, טירתה של פורציה, ומשרכש את לבה, וגם עבר מבחן קבלה מאתגר, הוא מערב אותה ואת המשרתת נריסה (רינת מטטוב) בסמטוכה ההולכת ומתממשת בוונציה: ספינותיו של אנטוניו לא שבו והוא חייב ליטרה מבשרו לשיילוק. המתח בין יהודים לנוצרים גובר בעיר, בסאניו ולבו המאוהב אשמים בכל. איזה מתח! איזה יופי של בניית סיפור! מי כתב את המחזה הזה? מגיע לו מברוק אדיר.מופתי, מרהיב ומרתק, "הסוחר מוונציה" ודאי היה מוצג לעתים קרובות יותר אלמלא היה מדיף ריח של אנטישמיות. ננוחם בכך שכתוצאה מאותה תכונה הוא גם מספר את האמת על האנטישמיות, בלי להסתיר או לייפות את ההיסטוריה של אירופה. נוסף לכך, מעניין להבחין בפרט שבדרך כלל נמלט מן העין: זהו מחזה פמיניסטי במידה שלא תיאמן. ללא התערבותן של פורציה ונריסה הכל היה מסתיים רע פי כמה. הן מתוחכמות והגיוניות יותר מכל הגברים, הן מועצמות, הן מרשימות, הן מקדימות את זמנן, ובמקרה הזה שתיהן גם משוחקות באופן מבריק.שייקספיר נוסח ישראל לא כולם השתגעו כמוני מן ההפקה הזאת, שהיא קלילה לעין (בזכות תלבושות נהדרות ומלאות מחשבה שעיצב מאור צבר) וחריגה משהו. הידידה הבלגית שהצטרפה אלי להצגה אמרה שזה "לא שייקספיר", ואחריה באו הערות אחרות באותו גוון. לדעתי, זה שייקספיר ועוד איך, שייקספיר ישראלי מאוד, במובן הטוב של המילה, שייקספיר שכולו אהבת שייקספיר.הערה אחרונה: אני מתייחס לעתים קרובות לעבודה של המתרגם דורי פרנס, בדרך כלל לשלילה ולפעמים לחיוב. קשה להבין איך לפעמים הוא קולע כל כך ולפעמים מפספס בצורה כל כך צורמת. הפעם הבנתי: פרנס הוא כמו האדריכל סנטיאגו קלטרווה, שעיצב את גשר הרכבת הקלה בירושלים.לא כולם השתגעו מן ההפקה הזאת. "הסוחר מוונציה" (צילום: ז'ראר אלון)קלטרווה עושה את אותו שטיק כבר עשרות שנים. לפעמים הגשר שעיצב מתאים לעיר שבה הוקם, לפעמים לא. כך גם התרגומים של פרנס. לפעמים הם מתלבשים על ההפקה, בדרך כלל לא. הפעם כן. זה מצלצל נהדר. ועוד הערה אחרי אחרונה, על ליהוק: נעשתה כאן עבודה מופתית, אין תפקידים קטנים ואין שחקנים קטנים. נהניתי מאורי הוכמן בלא פחות משלושה תפקידים, נהניתי מלירז חממי בתפקיד השתקני והלא פתור של ג'סיקה, בתו של שיילוק. נהניתי מכולם.והערה אחרי אחרי אחרונה: אני מתעקש להיות נרגן ותובעני עם הבימה, והערה פוגענית במיוחד אפילו עלתה לכותרת המשנה של הטור הזה לפני כמה שבועות. אין כאן מתחרט, אבל בשלב הזה, בין ההצגה הזאת ובין כמעט נורמלי, מלכת היופי של לינאן וארץ חדשה, אולי הגיע הזמן שאצא מהקיבעון. אמשיך להגיע עם ראש פתוח להיכל הנצנצים, ונראה מה יהיה.

» הסוחר מוונציה מאת ויליאם שייקספיר. ביים אילן רונן. 18 ו-20 באוקטובר, תיאטרון הבימה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ