אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאהב: קרן מור ומנשה נוי לא ממצים את הפוטנציאל

השילוב של במה צפופה ובימוי בוטה ושכלתני, מונעים מהמחזה הנהדר של פינטר ומזוג השחקנים המוכשר מור-נוי, למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם

תגובות

לפני הכל, אומר ואתוודה כי הרולד פינטר הוא אחד המחזאים האהובים עלי. פינטר, מחזאי בריטי וחתן פרס נובל לספרות לשנת 2005, מעצב במחזותיו, בכלים ריאליסטיים, מציאות שבה רב הנסתר על הגלוי. השפה שלו פשוטה ועניינית מצד אחד, כזו שנודף ממנה ניחוח כירורגי (שמשלים את ההוויה הבורגנית שבה הוא מרבה לעסוק), ומצד שני מספיק לעקוב אחרי הדמויות והשתלשלות האירועים במחזותיו למשך זמן מה, על-מנת להבחין שהריאליזם התכליתי שלו משמש כמעטפת שברירית לכוחות הקמאיים הגועשים מתחת לפני השטח. המחזות שלו רווים באלימות מודחקת, שורה בהם אווירה של דו-משמעיות ואניגמטיות, וזאת, כאמור, מבלי לגלוש לבלגן אבסורדי. דווקא השמירה על העמדת הפנים הריאליסטית בעלת הצביון הבריטי המאופק, היא זו שמקנה תוקף לאימה הקיומית שעוברת כחוט-השני במחזותיו.» המאהב - מועדי מופעעוד במדור במה:» מגרש המשחקים המיני של קרן מור ומנשה נוי» סוביניר: הצווחות של רמה מסינגר» אנשים קשים: לדור שלא ידע את יוסף בר יוסף

במחזה המאהב, שהוצג לראשונה כמחזה טלוויזיוני בשנת 1963, מציג פינטר זוג בורגני נשוי, ריצ'ארד ושרה. לשרה יש מאהב, מקס, שפוקד את ביתם מספר פעמים בשבוע. במהלך אותם ביקורים משתעשעים שרה ומקס במשחקי-אהבים שונים, להם עדים הצופים במהלך ההצגה, וזאת בידיעה מוחלטת של הבעל, ריצ'ארד. גם לריצ'ארד יש אישה מהצד, אם כי בניגוד לאשתו, הוא מעדיף להתייחס אליה בתור זונה ולא בתור פילגש. כדי לא לעשות ספוילר לצופים העתידיים של ההצגה, אומר רק שעל הבמה משחקים שני שחקנים בלבד, קרן מור ומנשה נוי.הדבר הזה שנקרא "זוגיות". "המאהב" (צילום: יוסי צבקר)הסיטואציה הזוגית הזו משמשת פלטפורמה לבחינת יחסי גברים-נשים בתוך ומחוץ למסגרת הנישואים הממוסדת. הדיאלוגים של המחזה, שבנויים כקרב התשה מילולי, מספקים הצצה אל הרבדים השונים שחבויים בדבר הזה שנקרא "זוגיות": מה רוצים גברים ומה רוצות נשים? ממה מפחדים שני הצדדים? במה הם תלויים והאם הפער ביניהם ניתן לגישור? מלבד נושא הזוגיות העומד בבסיס המחזה, פינטר מצליח לגעת בעוד מספר נקודות מהותיות (בעיקר לזמן כתיבת המחזה): המהוגנות הבורגנית והאפקטיביות שלה כערובה לחיים מספקים והפער העצום בין המודע לתת-מודע.

את כל זה מנסים להציג על הבמה הקטנה והדחוסה של קפה-תיאטרון הקאמרי, קרן מור ומנשה נוי בבימויו של שמעון לוי (שגם תרגם). ההצלחה היא חלקית בלבד, וזאת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא סיבה טכנית: לא ברורה כלל ההחלטה להעלות מחזה שכזה, הראוי לבמה מקצועית, על הבמה הרעועה של הקפה-תיאטרון. הצפיפות הבלתי-נסבלת, גם בקהל וגם על הבמה, מונעת משני השחקנים המצוינים האלה להתרווח בתפקידיהם, תרתי-משמע. במקום להשתמש במרחב בימתי הולם שיעזור לעיצוב דמויות מלאות חיים, נאלצים כאן השחקנים לתמרן בין מעברים צרים וחילופי תלבושות גסים, שפוגמים בשלמות של המהלך הדרמטי. לא ברור אם מדובר כאן בשיקול אמנותי או בשיקול ניהולי – על כל פנים ההחלטה להציג מחזה שלם על במה שראויה למופע של זמר ומיקרופון, תמוהה מיסודה ומונעת מההצגה להתרומם. לא תורמת לכך גם התפאורה המסומנת של דניאל זרחי, יאנטין רוזנבך ולי לוי. השחקנים לא מצליחים להתרווח בתפקידיהם. "המאהב" (צילום: יוסי צבקר)

הסיבה השניה לכך שמשהו לא עובד בהצגה הזאת היא הבימוי של פרופסור שמעון לוי. הטקסט המרובד במחזה הזה (שמצורף בשלמותו בתכנייה היפה), מציע מגוון פרשנויות ונקודות מבט. אך ביותר מדי מקומות בהצגה, עושה הבימוי שימוש בוטה ואילוסטרטיבי מדי בסיטואציה. במקום לספק פרשנות פשוטה ונקייה של הטקסט ולתת לקהל להשלים את הפערים המצויים בו בכוח דמיונו, הבימוי של לוי לוחץ מדי על מתן פתרונות "הגיוניים" שאינם עושים חסד עם הטקסט. הדבר ניכר בעיקר במשחקו האובר-מסוגנן של מנשה נוי, שלפרקים משטח את הטקסט במקום להעניק לו עומק. קרן מור, לעומת זאת, מצליחה לשמור על טבעיות ניטרלית לאורך רב ההצגה ובכך להעניק לדמותה חיים של ממש.

השילוב של תנאים טכניים בלתי הולמים ותפיסת הבימוי שנוטה לשכלתנות יתר, מונעים מהמחזה הנהדר של פינטר ומהזוג המוכשר מור-נוי, למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם. חבל.                                       

» המאהב - 14-22 באוקטובר, קפה תיאטרון הקאמרי

כתבות שאולי פספסתם

*#