פסטיבל עכו 2012 חלק ב': בין בובות פלסטיניות להוצאות להורג - לוח הצגות - הארץ

פסטיבל עכו 2012 חלק ב': בין בובות פלסטיניות להוצאות להורג

החלק השני של הצגות התחרות מספק מגוון רחב של התרסה פוליטית – במקרה אחד זו בובה שנלחמת על זהותה הפלסטינית ובאחר זה בסיס צבאי עתידני שמוציא להורג מסתננים

יאשה קריגר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יאשה קריגר, עכבר העיר

היום האחרון של פסטיבל עכוהוא ההזדמנות האחרונה לצפות בשלל ההצגות ומופעי החוצות, לפחות במסגרת הנוכחית (אני בהחלט מקווה שלחלק מההצגות יהיה עתיד גם לאחר הפסטיבל). זוהי גם ההזדמנות האחרונה ליהנות מאוירת הפסטיבל השוקקת, מהשוק ההומה בעיר העתיקה ומהבריזה הנעימה, רגע לפני שמגיע החורף. בלילה יוכרזו הזוכים בתחרות והפסטיבל יפרד מהיוצרים ומהקהל לעוד שנה, אך לפני כן, למען מי שעוד רוצה להספיק (ולמען מי שכבר ראה ורוצה להיזכר), הנה סקירה של שאר הצגות התחרות:

» הצגות התחרות, סיכום ביניים: מפלצנות עד גאונות» פסטיבל עכו - כל הפרטים» "לעשות הצגה זו דרך לשנות משהו בעולם"» פסטיבל עכו 2012: נפרדים מסמדר יערון

"מרתון": לרוץ עם הרקדנים

מאת: אהרונה ישראל

העבודה הזו היא הנציגות הצנועה של המחול בתחרות. הרעיון הבסיסי שלה פשוט מאוד: שלושה רקדנים (מירב דגן, איליה דומנוב, דניאל פייקס) שרצים במעגל במשך שעה. הם משנים כיוון, מנסים לעקוף האחד את השני, מתעייפים, שוקלים להפסיק לרוץ, מתפרקים ואוספים את עצמם שוב. בעזרת דימוי תנועתי בסיסי וקוהרנטי, בוחרת הכוריאוגרפית אהרונה ישראלי להמחיש את החיים בעולם המערבי, ובארץ בפרט. החיים כמרוץ, כריצה בלתי פוסקת למען מטרה לא לגמרי ברורה. בתוך הכוריאוגרפיה הפשוטה (אך המתוחכמת) נכנסים אלמנטים של דת, שכול ותרבות ישראלית בכלל. הנציגות הצנועה של המחול. "מרתון" (אייל לנסמן)תוך כדי ריצתם של הרקדנים אנו מתוודעים לאישיותם ולסיפורי חייהם. מירב מספרת על ילדותה רווית האידאלים וחוסר התאמתה לחייה הבוגרים, איליה מספר על בנו ועל הקונפליקט הרוסי-ישראלי שלו ודניאל נאבק בתדמית הילד-טוב-ירושלים שדבקה בו. שלושתם נאבקים לקיים את הריצה במעגל והרגעים המעניינים ביותר בעבודה הם רגעי חוסר היציבות של המעגל: כשדניאל מסרב להמשיך לרוץ איליה ומירב מאשימים אותו בהשתמטות. ברגע אחר איליה ודניאל מאלצים את מירב להיכנס למרכז המעגל, אל הקונצנזוס, למרות התנגדותה. זוהי עבודה מעניינת שניתן לדלות מתוכה עוד ועוד משמעויות, ומעל לכל קיימת בה עוצמה פיזית פשוטה ומעוררת אמפאתיה. במהלך המופע היו אינספור רגעים שבהם התחשק לי לקום ולרוץ יחד עם הרקדנים המותשים, או אפילו במקומם, להקל קצת על מאמצם.

"הרעלת זעתר": בובה פלסטינית מחפשת זהות

מאת: עלא חליחלבבימוי: פיראס רובי

המחזה מספר על יוסף, ערבי שמוכר זעתר ליהודים לכל צורך: זעתר לבריאות, זעתר ליופי, זעתר לאון גברי ובכלל, זעתר לכל חולירע. לעזרתו הוא משתמש בבובה מדברת חביבה – סומסום. אלא שיום אחד הבובה קמה על יוצרה ומגלה את זהותה הפלסטינית, ומאשימה את יוסף בהתרפסות בפני היהודים. התכנייה מציינת שהמחזה שואב את מרכיביו מן המציאות, אך אינו נופל לקלישאות פוליטיות ישירות. ואכן, הקונפליקט הפוליטי מנותב כאן בכישרון-מחזאי אל הפואטיקה ומוצא את ביטויו בעיקר בשפה. ההצגה מוצגת בעברית ובערבית לסרוגין, ורגעיה היפים הם הטקסטים הפיוטיים הנאמרים בעברית ובערבית בהתאמה. זהו פיוט מחוספס ותכליתי והדו-לשוניות משמשת כאן יפה להצגת הקונפליקט. השימוש במילה הפשוטה מחליף כאן את השימוש בסמלים דמגוגיים כאלה ואחרים, אליהם אנו רגילים בתיאטרון פוליטי.לעומת המילה הכתובה, הביצוע של ההצגה לא מהוקצע מספיק. יש בה משהו מפוזר ומעט חובבני, למרות החינניות והחיוניות של צמד השחקנים (מייסרה מסרי והנרי אנדראוס). ובכל זאת, הנושאים שההצגה מעלה נוגעים ישירות בהוויה הערבית-ישראלית, וזאת מבלי לעורר פרובוקציות מיותרות ואנטגוניזם – על-כן טוב יהיה אם יימצא להצגה הזאת בית לרוץ בו גם לאחר הפסטיבל. רגעיה היפים הם הטקסטים הפיוטיים הנאמרים בעברית ובערבית. "הרעלת זעתר" (צילום: יוהן שגב)

"קיגלר": העונג שבאפסיות הקיומית

מאת: עודד ליפשיץ ובבימויו

מבחינת השפה הבימתית, זוהי ההצגה הכי קונבנציונאלית בתחרות, כזו שניתן לראות גם בתיאטרון הרפרטוארי. ואכן, החל מהשבוע הבא ניתן יהיה לצפות בהצגה באנסמבל תיאטרון הרצליה, שכבר אימץ אותה. המחזה של עודד ליפשיץ מתאר את קורותיו של קיגלר (על-שם השחקן שמשחק אותו, דוד קיגלר), שנוסע יחד עם מזכירתו (פלורנס בלוך) לארצות הברית, לבקר את אחיו ששוכב על ערש-דווי (יוסי טולדו). בארץ מחכה לו אמו הזקנה (רחל דובסון) אך קיגלר ממאן לחזור. באופן מפתיע אחיו מבריא ומחלתו עוברת אל קיגלר עצמו. מטפלת בו רופאה אמריקאית (דינה בליי) והמכשף וירגיליוס (אלברט כהן) עורך לו ביקור קצר בשאול. גם סגנון הכתיבה וגם תוכן המחזה מזכירים מאוד את כתיבתו של חנוך לוין, הטקסט יבש ומחודד והדמויות מדגישות את האפסיות הקיומית האחת של השנייה וחיות את חייהן האחת על חשבון השניה.

אולי בין שלל המוזרויות של פסטיבל עכו ההצגה הזו הולכת מעט לאיבוד, אך בכל זאת ישנו כאן מחזה מלוכד, בימוי קולח וצוות שחקנים שעושה עבודה נהדרת (בעיקר פלורנס בלוך, שכל צעד ומבט שלה על הבמה הם תענוג צרוף). גם התפאורה המתוחכמת של אנה זיו (שגם אחראית על התלבושות) והתאורה הנקיה של עומר שיזף מוסיפות להצגה ומרוממות אותה. 

"זריחות": חלום-ביעותים מסוגנן

מאת: דניאל זהביבבימוי: נדב פרידמן

דרמה צבאית פוסט-אפוקליפטית המתארת בסיס הוצאות להורג של מסתננים ואת קורותיהם של החיילים המשרתים בו: הקצין הקשוח והמחוספס (שחר זכאי), החובש הצעיר וחסר הניסיון (אלעד רוט) והחייל הותיק שממתין לחופשה שלו (דניאל שפירא). ויש גם את המסתנן שמוצא להורג ומבקש בקשה אחרונה (ינון שאזו). כל דמות והסיוט שלה. לא לגמרי ברור מה מנסה לומר המחזה של דניאל זהבי, מעבר לאמירה הכללית על מעגל האלימות חסר המוצא בקונטקסט של המצב הפוליטי בארץ, ואולי האמירה הזו מספיקה כשלעצמה. הבימוי של נדב פרידמן שם דגש על יצירת אוירה דרמתית וחידתית, שלפרקים עובדת ולפרקים מעיקה. ישנה גם מוזיקה דרמתית (נדב ויקינסקי), שמשלבת שירים. אלו הם הרגעים הפחות אפקטיביים של ההצגה, בהם היא הופכת למחזמר-מלחמה מוכר וסנטימנטלי.המחזה לא מתעקש על פיצוח החלום. "זריחות" (צילום: יוהן שגב)השחקנים עושים עבודה טובה ביצירת הווי צבאי מדומיין והזוי, אך ברגעים מסוימים צעקותיהם הרמות (כיאה לדיבור צבאי), בשילוב עם הגברה מוגזמת, יוצרים מעמסה על אזני הקהל. עיצוב התפאורה היפה, המדים וכלי הנשק המסוגננים (יואב סיני ונועה רושובסקי), וכן התאורה האפקטיבית (אלון שטמפקה), תורמים גם הם לאוירה העתידנית והמסתורית. זוהי הצגה שמציגה חלום-ביעותים יפה ומסוגנן, אך החלום הזה נוטה לכלליות יתר והמחזה אינו מתעקש בהכרח על פיצוחו.    

"GIANT": אין חשיבות לתוצר

מאת: אריאל אפרים אשבל ואיזבל לואיס

העבודה הזו היא בעצם החלל שבתוכו היא מתרחשת, אולם גדול ועמוס בעציצי צמחיה, הקרנות וידאו, פלקטים, רמקולים המשמיעים מוזיקה, היוצרים, קהל המבקרים ועוד. החלל הזה פעיל במשך רוב שעות פעילות הפסטיבל וניתן להיכנס אליו ולצאת ממנו. מטרתו, כפי שמפורט בתכנייה, היא לתת ביטוי לרעיונות ותשוקות שנגנזו במגירות מוחם של היוצרים לאורך השנים. אין שום חשיבות לתוצר אלא רק להתהוות. כאשר נכנסתי לאולם ראיתי חבורה של אנשים יושבים על הריצפה ומציירים, שני אנשים שגוזמים את העציצים, בחור גבוה ומזוקן במכנסי טייטס ונעלי-עקב ועוד מספר אנשים ששוכבים על מזרונים וממתינים שמשהו יקרה. ברקע התנגן אלבום של ביונסה ובגדול כולם היו מבסוטים. מחוץ לאולם, בגן הפסטיבל, ההתרחשות והאווירה היו דומות, רק שמותר היה לעשן באין מפריע. הסתובבתי קצת באולם, ישבתי כעשרים דקות והסתכלתי סביבי. כלום לא קרה וכולם עדיין היו מבסוטים. ואז הטלפון שלי רטט בכיס וכשניסיתי לענות ראיתי שאין קליטה. יצאתי החוצה על-מנת להשלים את השיחה ולאחריה לא מצאתי סיבה מספיק טובה לחזור פנימה לאולם. על דף התכנייה מודפס בתוך מסגרת, בגדול, המשפט: Explanation is not allowed. ההסבר אסור. אמרו אז אמרו – אני מוותר.  

"אנו בונים פה נמל": אהבת המילה הכתובה

מאת אנה כהן-ינאי, יונתן קונדה, נטע וינרבימוי: רז וינר

שירה כתובה ומדוקלמת לעילא. "אנו בונים פה נמל" (צילום: יוהן שגב)ספוקן-וורד (מילה מדוברת) הוא ז'אנר שהולך ותופס תאוצה בשנה-שנתיים האחרונות בארץ. לשם הבהרה, מדובר בשירה מודרנית שיעודה הוא להיות מושמעת בפני קהל. "אנו בונים פה נמל" הוא מופע ספוקן-וורד, שעה של שירה כתובה ומדוקלמת לעילא. שלושת הפרפורמרים (יונתן קונדה, נטע וינר ורז וינר) מגלמים שלושה יורדי-ים, פיראטים מודרניים, שמוצאים קרקע בתולית ומחליטים להשתקע בה. הם יורדים מאניתם, ובליווי שלוש מוזיקאיות (ליטל שליט, ענבר הימן ונועה יעקב) פוצחים במסכת של פינוי ובינוי, פיזי, היסטורי, תרבותי, ומעבר לכל – טקסטואלי. הם מלהטטים עם המילים, מפרקים ובונים מחדש את השפה, תוך שהם עוברים דרך מבחר תחנות בתרבות הישראלית על גווניה. המופע הזה נולד ומושתת על אהבת המילה הכתובה והמילה המדוברת. הכותבים והפרפורמרים הם וירטואוזים בתחומם ומדהים לראות ולשמוע אותם חותכים הברות, מדביקים עיצורים, נותנים קולם בשירה ערבה לאוזן, ובאופן כללי, עושים מטעמים מהשפה העברית.

הבימוי חלק ונקי, כזה שבעיקר אינו מפריע לטקסט להיאמר ולהישמע, ועושה שימוש חכם בפיזיות של המבצעים. העיצוב גם הוא נקי ומוקפד (במה ותאורה: איליה פלדשטיין, תלבושות: מיכל קפלוטו), ויוצר רקע נאה למילים הנאמרות. אמנם יש כאן גודש של טקסט שמצריך מאמץ והתעמקות מצד הקהל, אך למי שנכון ומוכן לחוויה – התוצאה מתגמלת ביותר.

» פסטיבל עכו - כל הפרטים ומועדי מופעים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ