רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קשה לנעוץ שיניים בקרום הזה

גירסתו של קריסטוף ורליקובסקי ל"קרום" של חנוך לוין, שהועלתה בתל אביב במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי, מספקת שיעור מעייף אך מאלף בפרשנות דרמטית

תגובות

"קרום" בפולנית? שעתיים ו-45 דקות? בלי הפסקה? נו טוב, אני כבר אנוח בקבר. כי הרי אי אפשר לוותר על הפקה כזו, המפגישה את הקהל הישראלי בפעם הראשונה עם חנוך לוין כפי שמבינים ומדמיינים אותו אחרים - במקרה הזה קריסטוף ורליקובסקי, נער הזהב של התיאטרון הפולני החדש. כמו קרום במחזה, שנטש את השכונה הישנה אבל חזר הביתה למפגש מחודש עם אהובת נעוריו ועם תבנית נוף ילדותו, גם "קרום" יצא לסיבוב בחו"ל רק כדי לשוב אלינו, לתל אביב, חמצמץ ועגום מבט כהרגלו. האם הוא יעמוד במבחן? האם נעמוד אנחנו?קרום: תיאטרון TR - לפרטים נוספים

מובן שבניגוד לקרום, שנכשל מעבר לים ("לא הצלחתי בחוץ לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר"), "קרום" של תיאטרון TR מוורשה מגיע אלינו עם שלל תארים וכיבודים שהורעפו עליו בפסטיבלים בינלאומיים. העובדה שמדובר בפולנים מוסיפה עוד נדבך מרתק להצגה: המחזה "קרום" אמנם אינו משופע בשמות מגוחכים בסגנון עדת יאקיש ופופצ'ה, אולם גברת קרום ("כשאת ישנה אני חף מפשע", מטיח בה בנה, "כשאת ערה אני אשם") היא ללא ספק האמא הפולנייה הגדולה מהחלומות (הרעים), ועליבותם של הגיבורים, המדלגים מבר מצווה לחתונה להלוויה, היא זו שמושיבה אותם על המרפסת, בחושך, לכרסם לקרדה ולשתות תה. כיצד, במלים אחרות, תשפיע פולניותם של היוצרים והשחקנים על הפולניות המקומית של לוין? מה יקרה לרפליקות הבלתי נשכחות כשיופשטו מעיצוריה הגרוניים של העברית ויזכו להגייה חדשה, דשנה ומתלחששת ושורקנית?

התשובה מורכבת. כמו מנויה קשישה של הקאמרי, שמוציאה מתיקה סוכריית מנטה חריפה ודואגת לגולל את עטיפת הצלופן ל-א-ט ל-א-ט כדי לא להפריע, חס וחלילה, למהלכה התקין של ההצגה - כך גם ורליקובסקי, שניגש לטקסט הזה בזהירות גדולה, בכובד ראש כמעט מוגזם, ואגב כך יוצר (לפחות בעבור הצופה הישראלי) שורה של אפקטים צורמים, אפילו מעצבנים. ורליקובסקי נעזר בהקרנות סרטי וידאו (המתעדים את רחובותיה המתקלפים של תל אביב, בת 100 שנראית כאן בת 1,000), החלטה מעניינת שנסמכת, אולי, על חשיבותו של הדימוי הקולנועי במחזה הזה בפרט ואצל לוין בכלל. סצנת הביקור בקולנוע (שמסתיימת באבחנתו של קרום, "קומו אנשים עלובים. הסרט נגמר, תתביישו לחיות") ויחסי הגומלין בינה ובין המציאות התיאטרונית משתקפים, למשל, בשורת המושבים הארוכה שניצבת בעומק הבמה (תפאורה של מלגוז'טה שצ'שניאק) ושמתכתבת עם השורה הראשונה באולם, שמשמשת לא פעם את הדמויות בהצגה.

אבל ורליקובסקי אינו מסתפק בווידאו: ההצגה עושה שימוש בדראג, בתאורת פלואורסצנטים בוהקת, בסימבוליקה נוצרית (קרום וחבריו נושפים את אפרו של תוגתי המת מהשולחן במעין היפוך גרוטסקי של מסיבת יום הולדת), ובעיקר בנימה רצינית, היסטרית, שמעמיסה על הדיאלוגים הללו איזושהי רצינות כמעט מופרכת. טרודה, אהובתו הזנוחה של קרום שנאלצת להינשא ברגע האחרון לתחטיך הנלעג, הופכת כאן למעין אופליה, אם לא לאה'לה (ורליקובסקי, כזכור, הציג בשנה שעברה בפסטיבל ישראל את גרסתו ל"הדיבוק"): קרום, כנס! לא אכנס!

הפער בין הביצוע הכבד והמיוסר ובין הטקסט המקורי של לוין שמוקרן על המסך יוצר דיסוננס מטריד אך מרתק. כל מי שראה אי פעם הצגה של לוין יכול לדמיין את הניגון הלויני הטיפוסי - אני נזהר לא להגיד הניגון הנכון - מעין טון מתריס אך גם נונשלנטי, חומצתי, זריז, קצת מרוחק, חריף-חריפאי, שילוב בין שיחה על המרפסת (בחושך) אגב משחק קלפים ובין מופע וודוויל ציורי. הפולנים, לעומת זאת, משמיעים את השורות בצעקות של מצוקה. הם פוכרים ידיים, אוחזים את רקותיהם בייאוש ומצטחקקים בטירוף. זה משונה מאוד, אבל גם מהפנט: לפרקים הרגשתי כמו צופה אליזבתני שרגיל לקבל את השייקספיר שלו "אותנטי" אך נקלע פתאום להפקה מודרנית ומנוכרת. מצד אחד, אי אפשר שלא להתקומם (בכל זאת, כמעט שלוש שעות ללא הפסקה!). מצד אחר, זוהי הזדמנות בלתי רגילה לחוות שיעור בתורת הפרשנות התיאטרונית וגם להתרשם ממשחק מצוין (רדבאד קלינסטרה בולט במיוחד כתוגתי).

ועוד דבר: זהו אולי מחזהו היחיד של לוין העוסק בדמותו ובלבטיו של אמן, או לפחות מישהו שחולם ליצור. קרום חוזר לשכונה רק כדי להנציח אותה ב"רומן הגדול של המאה" ואז לעזוב באמת, וגירסתו של ורליקובסקי, כשהיא מוצגת בתל אביב, אכן מעוררת שאלות עמוקות על אודות המתח שבין מקומיות לאוניברסליות, בין אוטוביוגרפיה לפיקציה, בין יצירה ובין מסחור ("איך זה, תסביר לי", שואלת צוויצי את קרום, "שכולכם מתחילים באמנות וגומרים בחנות?"). זה מעייף, אבל בהחלט מאלף: גם אם קשה לנעוץ שיניים בקרום הזה, די בפירורים שההצגה מרעיפה עלינו כדי להפוך את התיאטרון המייגע הזה לערב בלתי נשכח.קרום: תיאטרון TR - לפרטים נוספים

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true