קזבלן: יהורם גאון, מאחוריך

עמוס תמם כריזמתי וכובש, מיי פיינגולד מהפנטת, ובשילוב של יותר מ-30 שחקנים על הבמה, תזמורת חיה ותפאורה של מיליון דולר נוצרת תמונה מרהיבה שזורמת בקצב מדויק מנאמבר אחד למשנהו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לפני הכל עלי להתוודות ולומר כי מעולם ראיתי את הסרט "קזבלן". הסרט הזה, כמו עוד כמה, פסח עלי ויצר מה שנקרא “חור בהשכלה”. ולמרות זאת, הייתה ידועה לי (בערך) עלילת הסרט, ידעתי כמובן מיהו השחקן ששיחק את קזבלן בתפקיד חייו, ויותר מכל – הכרתי את השירים מתוך הסרט. דווקא העובדה הזאת יכולה ללמד על מעמדו של “קזבלן” בהיסטוריה של התרבות הישראלית. שירים כמו "כל הכבוד", "יש מקום שבו", "רוזה" ו"אתה נמצא ביפו", הפכו לנכס צאן ברזל בזמר הישראלי, גם בגלל ערכם המוזיקלי, אך גם בשל העובדה כי מילותיהם מזכירות למאזינים על קיומו של קונפליקט ייחודי במינו.

» קזבלן - מועדי מופע» וידאו: מאחורי הקלעים של קזבלן» וילוז'ני: "המדינה מספקת פארסות מדי יום"» מגרש המשחקים של קרן מור ומנשה נוי

המחזה קזבלן מאת יגאל מוסינזון הוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-1954 ובלט בנוף הרפרטוארי של התקופה בשל עיסוקו בעימותים בין-עדתיים ובתופעת האפליה של עולי צפון אפריקה. ההצגה זכתה להצלחה וכעבור 12 שנה, ב-1966, המחזה עובד למחזמר על-ידי יגאל מוסינזון ויואל זילברג (שגם ביים). את השירים כתבו דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר. על הלחנים הופקד דובי זלצר. הטיימינג היה מושלם – כעשר שנים לאחר תחילת העלייה המאסיבית מצפון אפריקה, תקופת זמן שבה המשקעים התרבותיים של העולים הספיקו ליצור סדקים בקונצנזוס האשכנזי-מפא"יניקי. המחזמר, בכיכובו של יהורם גאון, היה הצלחה היסטרית ובשנת 1973 אף עובד לסרט. מאז היה רק ניסיון אחד להעלות את המחזמר בהפקה מסחרית, כך שהפקת הקאמרי הנכחית היא המשך ישיר לאותו הלהיט משנת 1966.

מה שנמצא בתוך הקנקן מעורר התפעלות לא פחות. "קזבלן" (צילום: ז'ראר אלון)

המחזה מספר על שכונה ביפו בשנות ה-50, שמאכלסת את השכבות החלשות ביותר של האוכלוסיה: עולים חדשים מצפון אפריקה לצד עולים אשכנזים. העלילה מציפה את הבעיות הפנימיות של העולים ואת הבעיה המשותפת שלהם מול הממסד השמאלני-אשכנזי שמכתיב את חוקי האתוס הציוני באותה התקופה. במרכז הסיפור ניצבת דמותו של קזבלן, צעיר מרוקאי שמתגורר בשכונה. קזבלן הוא מעין מנהיג בלתי מוכרז של העולים המזרחים ואוייבם המושבע של האשכנזים. לאחר שהדיירים מקבלים צו פינוי עקב החלטת העירייה להרוס את השכונה, מתארגן ועד שכונתי המורכב ממספר תושבים. הועד אוסף כסף מתושבי השכונה, שמאוחר יותר נגנב. קזבלן, בתור מנהיג הצ'חצ'חים, מואשם אוטומטית. מה שאף אחד לא יודע זה שקזבלן היה גם חייל מצטיין במלחמת השחרור. כאשר הוא מובא למעצר הוא פוגש את מפקדו לשעבר בתפקיד קצין המשטרה, שכמובן מזהה אותו. דמותו של קזבלן מייצגת את הקונפליקט הפנימי והחיצוני של יוצאי צפון אפריקה: חוסר היכולת להשתלב, תחושת ההקרבה מחד והאפליה מאידך, חוסר האונים מול הממסד והסירוב לותר על המסורת מבית אבא. אה, ויש גם סיפור אהבה: קזבלן השוורץ מאוהב ברחלה היפה, בתו של פלדמן האשכנזי. ומה טוב יותר להעצמת הדרמה מסיפור אהבה אסור?עוצמתו של ה"נאמבר"

הדבר הראשון שצריך לומר על ההפקה הנוכחית של “קזבלן” בקאמרי הוא שמדובר בחתיכת הפקה. יותר מ-30 שחקנים על הבמה, תזמורת חיה, תפאורה של מיליון דולר – כל אלה מעוררים התפעלות, וגם אם מדובר באלמנטים של כמות בלבד, הרי שהם בהחלט מספקים את ההרגשה של “הערב מחזמר”. זהו גם המקום לתת את הקרדיט למפיק של ההצגה, חיים סלע. ולאחר ההתפעלות הראשונית מן הכמות והשפע שעל הבמה, מגלים שגם מה שנמצא בתוך הקנקן מעורר התפעלות לא פחות. כל שיר כאן מלוטש ומעובד עד לרמת המקסימום. "קזבלן" (צילום: ז'ראר אלון)המחזמר מבוסס על הגירסה המקורית מ-66, בעריכה של שלומי מושקוביץ. זהו לא מחזה מבריק מבחינת הדיאלוגים שבו, ואולי יותר מדי פעמים, בגירסה הנכחית לפחות, הוא פונה אל השמאלץ (המזרחי והאשכנזי גם יחד). אך עוצמתו היא דווקא בשירים שבו, המבטאים בצורה צלולה את המאבקים וסערות הנפש של גיבוריו. בכך מצליח המחזה הזה להפיק את המיטב מהז'אנר: כל שיר כאן ניחן לא רק בעומק מוזיקלי כי אם גם בעומק דרמטי שמקדם את העלילה ומאיר את הסיטואציה ואת הדמויות. הבמאי, צדי צרפתי, מרכיב את כל הגורמים הבימתיים לתמונה מרהיבה שזורמת בקצב מדויק מנאמבר אחד למשנהו. אולי זהו החותם העיקרי שלו בהצגה הזאת, שימת הדגש על מושג ה"נאמבר". כל שיר כאן מלוטש ומעובד עד לרמת המקסימום מכל הבחינות, והעלילה שבין השירים תופסת את המקום השני בחשיבותו. ב”קזבלן”, זה עובד מצויין, כיוון שכאמור, השירים כאן מהווים את הכוח הדרמטי המשמעותי, כמו שצריך להיות במחזמר טוב. צרפתי מתזמר את להקת השחקנים משיר לשיר, משיא לשיא, ברגישות ובתבונה. הוא נעזר בעיבודים המוזיקליים העשירים של יוסי בן נון, שהם חגיגה לאוזן בפני עצמם, והתוצאה נפלאה.

הקורוס עושה כאן עבודה מצויינת והנאמברים הבולטים ביותר (“כולנו יהודים”, “דמוקרטיה”) שייכים לו. הביצוע של מיי פיינגולד ל"אתה נמצא ביפו" ראוי שירשם בספר דברי הימים של התיאטרון הישראלי – פיינגולד מהפנטת בהופעתה כרוזה, בעלת המועדון. ובכלל, שחקנים רבים כדאי לציין כאן לטובה: שלמה ושינסקי שמקרין אנושיות והומור בתפקיד מר פלדמן, אוהד שחר הנהדר שמביא את הגיחוך של יאנוש לוקאש הסנדלר ההונגרי, איציק כהן, שמתפקד בתור המספר המתווך בין הקהל לדמויות, שרונה אלימלך, שאחראית על הפיקנטריה המזרחית בתפקיד מריומה ותמר שם אור בתפקיד רחל, אהובתו של קזבלן, שמגישה ביצוע מרגש של "אני כל כך פוחדת". המרכיב היחיד שמכזיב מעט הוא הקורוס הגברי, דהיינו כנופייתו של קזבלן. חבורת הגברברים מתפתה קצת יותר מדי לשחק את הסממנים החיצוניים של ערסים ממוצא מזרחי והתוצאה מעט מבלבלת, כאשר הם נתפסים למניירות "מזרחיות" מחד ולמניירות של "כנופיה" מאידך. מה שמתקבל זה הכנופייה של דני זוקו בגריז בגירסה הים-תיכונית. הנעל מצאה את הרגל הנכונה

מעל כולם ניצב עמוס תמם – קזבלן. כל הופעתו ונוכחותו של תמם על הבמה אומרת קזבלן ואין לי שום ספק שהנעליים הגדולות שאליהן הוא נכנס, הולמות אותו במידותיהן. הופעתו כריזמטית וכובשת ויחד עם זאת, לפרקים במהלך ההצגה, בעיקר כשקזבלן נמצא בחברת כנופייתו, גם תמם מתפתה לשחק את הסממנים החיצוניים של הגבר המזרחי המופלה, מה שכולל מבטא וג'סטות מעט מוגזמות. ברגעים אחרים, לעומת זאת, כאשר תמם משתחרר מהניסיון להציג את הקלישאה של קזבלן – הוא מספק משחק נקי ומעורר אמפאתיה. אפשר כמובן להגיד שזה נכון לגבי הדמות שאותה הוא משחק, קזבלן עצמו, אך היכן שנופלת הדמות – אסור לו לשחקן ליפול. תמם שר נהדר ומצליח להביא את קרביו לבמה בעיקר בנאמבר האחרון שלו, "תרד ממני קזבלן", שם הוא מגיש הופעה מחשמלת.

תמם מספק משחק נקי ומעורר אמפאתיה. "קזבלן" (צילום: ז'ראר אלון)

האספקטים הויזואליים של ההצגה מספקים את כל מה שאפשר לבקש ממחזמר גדול ומושקע: רוני תורן עיצב חמישה "בתים" ניידים, מעין פיגומי ענק מסוגננים שהשחקנים מזיזים ויוצרים מהם את חצרות יפו. התפאורה היפה הזאת מאפשרת את הדינאמיות הבימתית ואת התרחשות בכמה מפלסים, מה שמעשיר מאוד את התמונה הויזואלית. על הכוריאוגרפיה אמון עוז מורג, שיצר תנועה זריזה ועסוקה על הבמה, כאוס מוחלט של שכונת עוני ששורר בו סדר מופתי של מחזמר. את התלבושות היפות עיצבה עופרה קונפינו ואת כל זה מאירה התאורה האקספרסיבית של עמיר ברנר, שנותנת את הטאץ” האחרון לשואו.  

ההפקה הקודמת של “קזבלן” משנת 1966 רצה בהצלחה 606 פעם. לקאמרי יש מסורת של מחזות זמר שרצים למרחקים ארוכים ול”קזבלן” הנכחי יש את כל מה שדרוש על-מנת להצטרף למסורת הזו. ראוי לה להצגה הזאת שתמשיך לרוץ ולרוץ ושכמה שיותר אנשים יראו אותה. כי ככה עושים מחזמר. » קזבלן - ימים ד'-ה' ה-19-25 בדצמבר, הקאמרי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ