אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחנך את ריטה: קונצרט של משחק

רמי הויברגר ומגי אזרזר מספקים תצוגת משחק מרשימה במחזה החדש של בית לסין, שממשיך את רצף ההצלחות והבחירות הטובות של התיאטרון

תגובות

בימים אלה ממש עובר תיאטרון בית לסין מפנה משמעותי בתולדותיו. אולם דיזנגוף ההיסטורי, אותו ירש לפני קצת יותר מעשור מהתיאטרון הקאמרי, נכנס לתהליך שיפוץ יסודי, שאחריו הוא צפוי להיוולד מחדש כהיכל תיאטרון מודרני עם שני אולמות בגדלים שונים. הדבר אמור לכאורה לאפשר לבית לסין, שנחשב עד היום למסחרי ולזהיר ביותר מבין התיאטראות הציבוריים, להעז ולגוון יותר בבחירות הרפרטואריות. אמנם יעבור עוד זמן רב עד להשלמת השיפוץ, אך כבר בשלב הזה נראה שמנהלת התיאטרון ציפי פינס צופה אל העתיד וזורעת זרעים למה שעתיד לקרות בעוד כמה שנים בבניין החדש. לראייה, השנה הנוכחית היא באופן מובהק השנה הטובה של בית לסין מזה הרבה זמן. לחנך את ריטה - לכל הפרטים

התמהיל שנוצר בה בין הפקות ראויות ומעלה של מחזאות עכשווית טובה ("שבטים", "סיפור ישן-חדש"), מחזאות מקורית טובה ("מוגבלים") ואפילו קלאסיקה נצחית ("טרטיף") הפך את בית לסין לתיאטרון רציני ושקול, שמצליח לאזן בין טעם הקהל לאיכות תיאטרונית. ברור שזה עדיין תיאטרון מסחרי במהותו, אבל תיאטרון מסחרי איכותי שברוב המקרים לא היה מבייש את ברודוויי ואת ווסט אנד. צריך רק לקוות, שהעונה האחרונה היא לא מזל חד פעמי והסטנדרטים ימשיכו להיות גבוהים גם בהמשך.השנה הטובה של בית לסין. "לחנך את ריטה" (צילום: דניאל קמינסקי)

גם ההצגה החדשה של בית לסין, "לחנך את ריטה" מאת ווילי ראסל ("אחים בדם", "שירלי ולנטיין"), ממשיכה את רצף ההצלחות של התיאטרון בשנה האחרונה. מדובר כבר בסוג של קלאסיקה בריטית מודרנית לשני שחקנים, שהתחילה את דרכה ב"רויאל שייקספיר קומפני" ב- 1980 ושלוש שנים מאוחר יותר גם הפכה לסרט מצליח בכיכובם של מייקל קיין וג'ולי וולטרס. בארץ עלה המחזה בתיאטרון באר שבע ב- 1994, בבימויה של אופירה הניג. "לחנך את ריטה" הוא מחזה קליל מצד אחד, אך גם אינטליגנטי ושנון. הסיפור שהוא מספר על מפגש בין מרצה לספרות מריר ושתיין לבין סטודנטית גסה מהמעמד הנמוך, שמבקשת ממנו להעניק לה השכלה הוא אמנם עוד גרסה של "פיגמליון"/ "גבירתי הנאווה", אך הטוויסט שהוא מצליח לעשות לדמויות ולעלילה מאפשר לראסל לרענן את הנוסחה, לעשות איתה דברים מעניינים ולעצב מחדש את יחסי הכוחות בדרמה.מעניקים לקהל חווית תיאטרון מהנה ומספקת. הויברגר ואזרזר (צילום: דניאל קמינסקי)

מה שצריך כדי לגרום למחזה טוב ומוכח כמו "לחנך את ריטה" לעבוד הוא מעט מאוד, אבל מצד שני המון. יש כאן צורך בשני שחקנים מצוינים, שיתחברו לחומר ויאמינו בו, באופן שיוכל להתנתק מהדף ולהפוך למציאות בימתית חיה ונושמת. במקרה של ההפקה הנוכחית, הקסם הזה קורה מעבר למשוער. מרגישים שרמי הויברגר בתפקיד ד"ר פרנק ברייאנט ומגי אזרזר בתפקיד ריטה באו לעבוד, והם עושים את העבודה בכנות ובנוכחות מלאה. הויברגר, בהופעתו הראשונה בבית לסין מאז עריקתו מהבימה, נוחת לתפקיד שנראה תפור עליו: פרנק שלו הוא ציני, יצרי, אבל גם שברירי ועצוב. גם אזרזר היא ליהוק מושלם לתפקיד ריטה. היא נוגסת בחדווה ובווירטואוזיות ב"עממיות" שלה, שבהפקה הנוכחית מסירה מעצמה בלי בושה, אך באופן אפקטיבי, את המאפיינים הבריטיים לטובת מזרחיות ישראלית אותנטית. מצד שני, גם הטרנספורמציה שהיא עוברת ל"אישה משכילה" כביכול היא משכנעת ונוגעת ללב.  מגי אזרזר. ליהוק מושלם לתפקיד ריטה (צילום: דניאל קמינסקי)הבמאי רוני פינקוביץ' הופך את ההצגה למה שנקרה "קונצרט של משחק", שבה כל המרחב הפיזי, בחירות הבימוי והאריזה האסתטית נראין מגויסים לחלוטין לטובת עבודתם של השחקנים. כתוצאה מכך יש תחושה של התרשלות מסוימת, אולי אפילו מכוונת, בטיפול בשאלה באיזו תקופה מתרחשת ההצגה וגם בשאלה מדוע בהצגה ריאליסטית הדמויות נותרות באותן בגדים כמעט לכל האורך, למרות שיש בה שפע של מעברי זמן. אך אלו כאמור מרגישות שוליות מאוד לעומת הניצחון של השחקנים, שמעניקים לקהל חוויית תיאטרון מהנה ומספקת.

לחנך את ריטה - תיאטרון בית לסין, בימוי: רוני פינקוביץ', 17.11.2014

*#