דבר מצחיק קרה: המחזמר שהלך לאיבוד

למרות קאדר שחקנים מרשים, ביצוע מסחרר של בראבא וטיראן והשקעה רבה בתפאורה ופעלולים - "דבר מצחיק קרה" נותר מחזמר שלא מצליח להצדיק את קיומו

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

יצירת אמנות טובה היא כזאת שבסיום הצפייה בה אפשר לענות על השאלה לשם מה היא נוצרה. ההסבר הוא חלק מהיצירה, כלומר היא זאת שמספקת עבורנו את התשובה. בתיאטרון הקאמרי בחרו לפתוח את השנה האזרחית את "דבר מצחיק קרה" של סטיבן סונדהיים, מחזמר שעלה לראשונה בברודווי בראשית שנות ה-60, ובהמשך בלונדון, שוב בברודווי, וגם בהוליווד – כסרט שביים ריצ'רד לסטר ב-1966. המחזמר מבוסס על שבע הקומדיות של פלאוטוס. בישראל הוא עצר לביקור לראשונה באמצע שנות ה-90, גם אז בקאמרי, בגרסה עברית של דן אלמגור ומיקי גורביץ'. בגרסה הנוכחית הוא הונח בידיו של עמרי ניצן, ומתהדר בקאדר שחקנים מרשים: שלמה בראבא, איתי טיראן, עידו רוזנברג, עירית קפלן, עזרא דגן, גדי יגיל, רמי ברוך, אסף פריינטא ורונה לי שמעון. אבל למרות כל אלה, ולמרות ההשקעה הגדולה בתפאורה, במוזיקה חיה ובלהקת רקדנים מיומנת, "דבר מצחיק קרה" לא מצליח לענות על השאלה הבסיסית של סיבת קיומו. והניסיון להבין מדוע בחרו בקאמרי להעלות דווקא את המחזמר הזה ודווקא עכשיו רק מחזק את התהייה. » דבר מצחיק קרה - לכל הפרטים » הצצה אל חדר החזרותבמרכז העלילה עומד פסאודולוס (בראבא), עבד שכל רצונו הוא להיות חופשי. הוא משכנע את אדונו, הרו בן ה-17 (רוזנברג), שישחרר אותו אם ישיג בשבילו את אהובתו פיליה – קורטיזנה בתולה (שמעון), שנמכרה על ידי הסרסור לייקוס (יגיל) לגנרל עטור נצחונות (אסף פריינטא). הוריו של הרו (רמי ברוך ועירית קפלן), נסעו מחוץ לעיר, והותירו את בנם הצעיר בתוך כל ההפקרות הזאת. היות שפיליה כבר נרכשה על ידי הגנרל, צריך פסאודולוס לרקוח מזימה שתשחרר גם אותה או לכל הפחות תגרום למצביא הדגול לחשוב שהיא מתה. זאת, בעזרתו של היסטריוס (טיראן), עבד נאמן עם מיניות נזילה, שנאלץ בעל כורחו להצטרף לכל התסבוכת. ביסודו של עניין מדובר בקומדיית טעויות מוזיקלית, שכוללת כמיטב המסורת חילופי זהות, דלתות נטרקות ומיני מבוכות. למה דווקא עכשיו? "דבר מצחיק קרה" (צילום: דניאל קמינסקי)עבדים היינו, כאילו למרות שרצונו של פסאודולוס להיחלץ מעבדותו מניע את העלילה, העיסוק בעבדות וחירות נשאר שטחי ובעיקר נטול מודעות עצמית, משום שהמאבק לחופש של הגיבור עובר דרך עבדים אחרים ובעיקר על גבן של שפחות אחרות. ואכן, למעט דמותה של דומינה (קפלן), שמוצגת כאישה גרוטסקית, כל הנשים במחזמר הן זונות. באחת מהסצנות הראשונות הן מוצגות בזו אחר זו לעיניהם של פסאודולוס והרו, כל אחת בקטע ריקוד המאפיין אותה (רקדנית בטן, נערת גומי, רקדנית בברודווי וכן הלאה). תפקידן הוא לפתות את הגברים הרעבים, המביטים בהן בעיניים כלות. גם פיליה הבתולה, שלכאורה מוקפת באיזו הילה של טוהר, מעוצבת כדמות מטומטמת לחלוטין, שהתאהבותה בהרו היא ספק אמיתית ספק עדות לטיפשותה. בשיר המשותף שלהם מודה הרו שעל אף האיי-קיו הנמוך של פיליה (ובמידה מסוימת בגללו), הוא מאוהב בה עד עמקי נשמתו. היה אפשר לתת טוויסט עדכני וביקורתי לשוביניזם המובנה בעלילת המחזמר של "דבר מצחיק קרה", אך ניצן השאיר אותו על כנו ונדמה שאפילו התענג עליו. זאת למרות שבמקומות אחרים הוכנסו רפרנסים אקטואליים או תרבותיים. כך למשל בראבא שילב בשיר הפתיחה שלו את השורה "אמא קוראז' תפסיקי לבכות", בהתייחסו להצגה בכיכובה של תיקי דיין שרצה בימים אלה על במת הקאמרי. באחת הסצנות הוא מתחזה לרב מזרחי עם משקפי שמש שרואה נסתרות ורוקח פלאות. קריצה עכשווית נטמנה גם בשורה "שנית מצדה לא תיפול", שהושמה בפיו של הגנרל – שמצידו עוצב כקריקטורה על סטאלין (ביצוע נפלא של פריינטא). במקרה של הנשים במחזה הסתפקו המחזאי והבמאי בשורה "די לסחר בנשים" שהגיעה בסיום כחלק מחגיגת שמחה כללית. חיי עבדות בישראל הוא נושא שאי אפשר להגזים במידת החשיבות שלו כרגע, אך הוא הופך במסגרת המחזה ללא יותר מאשר בדיחה לא מצחיקה. פארודיה על סטאלין. "דבר מצחיק קרה" (צילום: דניאל קמינסקי)ואם בצחוק עסקינן, אין מנוס מהכרה בכך ש"דבר מצחיק קרה" לא מצליחה לממש את הבטחתה הבסיסית: "קומדיה רבותיי". נכון, יש בה רגעים משעשעים, אך ההומור מריח ממאמץ ומקלישאות, ובעיקר סובל מבעיות תזמון וצעקנות. חריגים בנוף הזה בראבא, שסוחב את המחזמר על כתפיו במלוא מובן המילה, וטיראן, שמצליח בתוך המהומה הקולנית לשמור על האיפוק והווליום המתאימים. הדיאלוגים ביניהם הם גם המדויקים ביותר מבחינת קצב וניואנסים. חוטים מהתקרה זה השחור החדש שני מרכיבים שאמורים להיות מרכזיים במחזמר הם המוזיקה והכוריאוגרפיה. למרבה הצער גם כאן נעשו בחירות בנאליות. השירים עצמם, למעט הראשון שבהם, היו בלתי זכירים בעליל, ולא בכדי נותרו מחוץ לפנתיאון שירי מחזות הזמר האמריקאים הגדולים. הכוריאוגרפיה, פרי יצירתו של צ'ט ווקר, הייתה חסרת מעוף מבחינה אמנותית אך מלאה בתעופה מבחינה קרקסית. הצבת כל התפאורה בתוך אוהל קרקס מדומיין הייתה כנראה תוצר הרצון של ניצן ושל ווקר לתלות אנשים מהתקרה במיני שיטות, גם כשהדבר לא זכה להנמקה או להתאמה לעלילה. "דבר מצחיק קרה" (צילום: דניאל קמינסקי)אז למה החליטו בקאמרי להעלות את "דבר מצחיק קרה"? ומדוע, שנה וחצי אחרי שהעלו את "קברט", מחזמר מטלטל וסוחף שמעלה שאלות נוקבות על חיים תחת משטר פאשיסטי, על הסכנות שבלאומיות ועל כוחה של האמנות בחיים, ראו לנכון בקאמרי לעלות מחזמר שכזה? כנראה כי מדובר בשואו מרהיב ומושקע, שיכול למשוך לאולמות קהל רחב של אנשים. אפשר ליהנות ממנו קצת, להשתעשע ממנו קצת ולצאת החוצה לרחוב שמחים וחסרי דאגות.

» דבר מצחיק קרה - 10 בינואר, תיאטרון הקאמרי. בימוי: עמרי ניצן.