אוצר יקר: כשכסף לא קונה תחכום

האמירה הרלוונטית והביקורת החברתית הולכות לאיבוד בתוך דיאלוגים בנאליים והומור נמוך, בעיבוד של בית לסין לקומדיה של פרנסיס ובר

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

"לא חשוב שאתה עשיר, חשוב שיחשבו שאתה עשיר", אומר פרנסואה פינון, גיבור המחזה "אוצר יקר". ההצגה, שעלתה בתיאטרון בית לסין, מגוללת את סיפורו של ברנש עלוב משהו (ששון גבאי), שהתבקש על ידי הסנדק העשיר שלו ז'ונביל (אילן דר), לשמור על ביתו לתקופה קצרה. פינון, מובטל חסר כל, זוכה בוקר אחד לביקור של חוקר מס (פיני טבגר), שמבקש להיפגש עם ז'ונביל. פינון מחליט לנצל את ההזדמנות ומבקש מהחוקר להמציא חקירת מס, כדי שייראה בעיני אישתו לשעבר (פלורנס בלוך) וחבר ילדות מתנשא (שלום שמואלוב) כאיש חשוב. בתמורה הוא מציע לחוקר מידע מפליל על העלמות מס של ז'ונביל. הדירה המפוארת סודרה על ידי קריסטין (נתי קלוגר), מעצבת יאפית מלאת אמביציה. » אוצר יקר - לכל הפרטים

הקומדיה המוכרת של פרנסיס ובר מוגשת כאן בתרגום נעים וחד של אלי ביז'אוי, ומבליטה את כוחו העיקרי של המחזה - סיפור המסגרת שלו. בבסיסו מבקש ובר לומר משהו על יחסנו לכסף ועל האופן בו הוא יוצר תדמית. למעשה, הקפיטליזם הפך למחשבה כל כך שגורה, עד שגם הכסף עצמו הפך למוצר ולא רק לאמצעי רכישה. בד בבד, משהו באופן בו מתגלגלת העלילה מותיר את הכסף אובייקט נעלם, שלא מופיע על הבמה בשום צורה, אך מתפקד כמנוע העיקרי שלה. העובדה שחקירת מס מוצגת כאן כאקססורי נדרש היא בהחלט ביקורת רלוונטית לישראל של 2014. חקירת מס כאקססורי חיוני. ששון גבאי ב"אוצר יקר" (צילום: דניאל קמינסקי)

חוזקה של המעטפת שיצר ובר ניכר גם בשימוש שהוא עושה בתפאורה - אוסף יצירות Ready-Made שמעורר עוד את המחשבה על היחס שבין מציאות להמצאה. היצירות הללו הרי אתגרו בדיוק את אותם הגבולות - בין אמנות לפונקציונליות, ואפשרו להביט בחפצים יומיומיים כיצירה מצד אחד, וכמדיום שימושי מצד שני. במקרה של "אוצר יקר" הן מתפקדות כעקיצה אירונית על תדמית יומרנית, ועל חוסר היכולת להבחין במה אמיתי. דווקא פינון, המתפקד בו זמנית כגיבור וכאנטי גיבור, הוא הקול הקורא "המלך הוא עירום". לא עומדים בקצב. "אוצר יקר" (צילום: דניאל קמינסקי)אולם בתוך הסיפור הכללי והביקורתי נותרו הדיאלוגים של ובר בנאליים ולא לגמרי מצחיקים. זהו הומור מיינסטרימי, לא מתוחכם, שלא פעם פונה גם למקומות נמוכים שלא לצורך. ההצגה לא הצליחה להיכנס לקצב הנכון - אולי הדבר החשוב ביותר בקומדיה. ששון גבאי, לשם שינוי בתפקיד קומי קליל, אמנם נהנה ומהנה כפינון - דמות שיש בה הרבה רגעי שטות חביבים, אך לצידו מעוצבות שאר הדמויות באופן פלקטי משהו, ולכן נשארות לא מפותחות וכמעט צפויות. בתנאים שכאלה נסמכים השחקנים בעיקר על היכולות הקומיות שלהם, ולא על הטקסט עצמו. מרעננת במיוחד הייתה הדס קלדרון בתפקיד אולגה, השכנה הרוסיה מלמעלה, שהופכת במהרה למושא אהבתו של פינון. » אוצר יקר: 2 בפברואר, מוזיאון ארץ ישראל. בימוי: לסלי לאוטון