אינטרודאנס: מחול מונוכרומטי

גם הביצוע נקי, הקווים ארוכים והטכניקה מושלמת לא הצילו את המופע של להקת אינטרודאנס ממונוטניות. מזל שבאמצע הגיע ברבור

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

אם היה צריך לתת דימוי לחווית הצפייה במופע של להקת אינטרודאנס ההולנדית, הוא היה קשור בבית נקי מדי. לבית הזה נכנסים, מתפעלים מהקווים הנקיים, מהאלגנטיות שיוצרים יחד השימוש בשחור ולבן ומהגימור הגבוה של הארכיטקטורה. אבל אחרי כמה דקות קורים שני דברים - ראשית כל האירוע הופך להיות טיפה מונוטוני, וחדר אחד דומה למשנהו, בבחינת ראית אחד ראית את כולם. הדבר השני הוא שמתחילים להילחץ, פן משהו ילכלך את כל הניקיון הזה. » אינטרודאנס בישראל - לכל הפרטים

ראשית המופע עם עבודה בעלת השם היומרני "המשיח" של אד ווב, למוזיקה של הנדל. צלילי שירה דתית ממלאים את הבמה מהרגע הראשון, ועוטפים את הרקדנים שלבושים בשחור, בבגדים צמודים וחלקים. הדקדוק התנועתי הוא קלאסי, וחלק מהרקדניות אף עולות על פוינט. התחביר כבר מערב מעט מודרני, ג'סטות קטנות של פולקלור ועוד. כל הלהקה שותפה למחול הזה, שמרשים באתגר שהוא מציב לרקדנים (שאף עומדים בו בכבוד), אך לא מצליח להחזיק את העניין לכל אורכו. בסופו של יום אין בו נרטיב, אין התפתחות תמתית ואין בו גם שינוי דרמטי בשפה התנועתית. וכך הוא נותר אסופת קטעים שדומים זה לזה ותו לא. נקי, נקי מדי. "אינטרודאנס" (צילום: הנס גריצן)לאחר ההפסקה הודבקו להם יחד כמה עבודות, שהמאפיינים התנועתיים שלהם היו דומים מאוד ליצירה הראשונה. סיבובים לרוב, קווים ארוכים ונקיים והרמות שונות ומשונות. גם הבגדים - שנעו בין צבע גוף לשחור, חיברו את האווירה לעבודה הראשונה, אך קשה לומר שהוסיפו עליה נדבך רעיוני חדש. גם אובדן הגוף, שמילאה את משבצת 'הריקוד האוריינטלי', לא רעננה את הבמה מספיק. למעשה, הכוריאוגרפיה דמתה יותר מכל לקטע ארוך שהוכן עבור ריאליטי ריקודים בטלוויזיה, ושמאתגר את המתמודדים בשילוב בין טכניקה מסורתית וניחוחות מן המזרח. העובדה שהקהל התחיל למחוא כפיים עם הישמע ההקשה הראשונה על הדרבוקה, באה ללמד על הצורך לשלב בערב שכזה "קראוד פליזר", מבלי לתת את הדעת על איכות או רלוונטיות העבודה.

חריגה בנוף הייתה "מות הברבור", יצירת סולו קצרה שביצע מארק בוג'אנדר למוזיקה של סן-סאנס, עם קריצה מסוימת לברבור אחר ביצירתו של צ'ייקובסקי. הרקדן הוירטואוז מילא את הבמה בתנועות ארוכות, נוגעות ללב, וסיפק פרשנות מעניינת לדימוי הנשי מאוד המקושר עם ברבורים בבלט הקלאסי. דווקא האיפוק היה מקדם העוצמה העיקרי, ובא לידי ביטוי לא רק בכוריאוגרפיה אלא גם בביצוע המושלם.» אינטרודאנס בישראל: 19 במרץ, המשכן לאמנויות הבמה הרצליה.