הפושעים החדשים: משחק טוב, בימוי מתחנף

ההצגה החדשה של המחזאית עדנה מזי"א בתיאטרון הקאמרי, היא תצוגת תכלית של כל מה שטוב ורע בתיאטרון הישראלי העכשווי

מרט פרחומובסקי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר

"הפושעים החדשים", עבודתה החדשה של עדנה מזי"א בתיאטרון הקאמרי, היא תצוגת תכלית של כל מה שטוב וכל מה שרע בתיאטרון הישראלי העכשווי. מצד אחד זוהי דרמה קומית כתובה ומבוימת במיומנות רבה, עם שחקנים נפלאים וביצוע טכני מדויק של כל מרכיבי ההפקה. מצד שני, ההצגה ממוססת פעם אחרי פעם כל גילוי של מורכבות ועומק על ידי מחויבות לבדר את הקהל בכל מחיר, ולשמור עליו מפני גילויים כלשהם של עצב או אי נעימות. התוצאה היא תרכובת פגומה, גם אם אפקטיבית במידה, של בידור קל באצטלה אמנותית.הפושעים החדשים - לכל הפרטיםזה די חבל, כי כבר מתחילת ההצגה ניכר שיש בדמויות שלה והסיטואציה שמתוארת בה אמת, וניכר שהסיפור הוא במידה רבה בנפשה של היוצרת. סנדרה שדה מגלמת את דורינה, אישה מפוכחת ואחראית בת 60, שמחזיקה על הגב שלה משפחה "מעופפת". בעלה אריה (אוהד שחר) הוא בן למשפחה עשירה, שלא מסוגל להשלים עם פשיטת הרגל של המפעל המשפחתי וצמצום האמצעים שלו, ועל כן הוא מעודד את ילדיהם "להגשים את עצמם", ללא התחשבות ביכולות הכלכליות.כשכתוב רגע לפני משבר אמיתי, דורינה לוקחת אחריות על גורל משפחתה ומקבלת הצעה לפתוח בדירתה המרווחת. בית זונות יוקרתי.עם החובה לבדר את הקהל . "הפושעים החדשים" (צילום: ז'ראר אלון)האופן שבו מזי"א מתארת את הדינמיקה המשפחתית ב"הפושעים החדשים" מפתיעה בדיוקה ובעומקה. אמנם יש משהו מרתיע באופן החד משמעי שבו היא מעדיפה אחריות כלכלית על אידיאלים ואותנטיות, אבל במקרה של מזי"א, יוצרת שהתקדמה מכתיבת הסרטים הרגישים והמאתגרים של עמוס גוטמן ללב המיינסטרים של הקאמרי, קל להאמין שהיא באמת מאמינה במה שהיא אומרת. דמותה של דורינה, מי שמאפשרת בעבודה השחורה והבלתי נראית של עקרת הבית את המעוף נטול האחריות של בני משפחתה למחוזות ההגשמה העצמית, היא מרתקת. סנדרה שדה מעניקה לה שקט נפשי, אלגנטיות וגם מידה של שובבות, שכובשים את הלב. מרתקת לא פחות היא הדמות של אריה הבעל, שילוב רב השראה ועסיסי בין כוונות טובות לפוציות לטנטית, שמאפשר לאוהד שחר לנעוץ בו את שיניו בחדווה ולייצר את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. דמויות הילדים שלהם (מיכאל אלוני ויעל טל) כתובים אמנם בצורה מעט סטראוטיפית וכללית: הוא, מוזיקאי שנרתע מלעבוד בפרסום. והיא, סופרת מתחילה שנוסעת לחפש השראה בדרום אמריקה. אבל נוכחותם של השחקנים הצעירים מפצה על כך במידה מסוימת. עד כאן צד אחד של המטבע: דרמה משפחתית מסקרנת, אקטואלית, שעוסקת בשאלות מעניינות על התא המשפחתי של זמננו והפער בין המציאות הכלכלית לרצון בהגשמה העצמית.אלא שלמטבע יש גם צד שני, זה שבו מזי"א מתעקשת לעשות מהנושאים הרציניים שבהם היא מתעסקת בידור להמונים. כל פעם שנדמה שהדרמה מחלחלת פנימה ומעוררת מחשבה, מזי"א חותכת ל"גאגים", שמנטרלים במידה רבה את המשקל שיש בהצגה. יאמר לזכותה של מזי"א, שה"גאגים" הם באמת מצחיקים. מי שסוחטת מהקהל את רוב הצחוקים הרמים היא כצפוי רבקה מיכאלי, קומיקאית אגדית, שהופעתה בתפקיד אנקה, אמה של דורינה, היא מופת של תזמון קומי ואפיון דמות מדויק. אז נכון שבהצגה מהסוג הזה היה עדיף בלי דמות מהסוג הזה, ועדיין - כל רגע של מיכאלי על הבמה היא זהב טהור.מופת של תזמון קומי. רבקה מיכאלי (צילום: ז'ראר אלון)לבעיה האסתטית של ויתור על עומק אמנותי לטובת בידור, יש ל"הפושעים החדשים" גם בעיה מוסרית לא קלה. באופן צורם למדי, ומאוד לא מודע, מזי"א מפיקה חלק ניכר מהצחוקים מסיפור בית הזונות הביתי. הטיפול שלה בנושא הוא כמעט נאיבי. בניגוד לצפוי מהצגה בעלת מימד כלכלי-חברתי מודגש, מכירת הגוף על ידי הנשים בהצגה מתוארת כפעולה מובנת מאליה, שלחלוטין נובעת מתוך בחירה, ואין בה טיפה של סבל או קושי. יכול להיות שניתן היה לקבל את הבחירה הזאת של מזי"א בהצגה שהיא פארסה מוחלטת, אך בעבודה שמתיימרת להגיד משהו משמעותי על מצבה הנוכחי של החברה הישראלית, זה מרגיש כמו טעות גדולה בשיקול דעת.הפושעים החדשים - תיאטרון הקאמרי , בימוי: עדנה מזי"א, 28.9