קאטס בישראל: אין חתולים שמדברים עברית

מאמץ רב הושקע בהפקה הנוכחית של המחזמר המפורסם, במטרה לשחזר במדויק את הגרסה המקורית. אך האם "Cats" מתאים באמת לקהל הישראלי?

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

תור ארוך השתרך אמש (רביעי) בכניסה להיכל התרבות בתל אביב. נדמה היה שמעולם לא חיכו אנשים רבים כל כך לחתולים רבים כל כך. בפנים כבר עמדה הבמה: חצר גרוטאות אי שם באנגליה, שממנה יבקעו עוד רגע עשרות רקדנים וזמרים, להציג את אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בהיסטוריה "Cats". ההפקה הנוכחית שהגיעה לישראל אינה מטבע הדברים זו המקורית (שעלתה בתחילה בלונדון ובהמשך בברודווי), אלא שחזור שנוצר עבור להקה בריטית, שנודדת ברחבי העולם עם המחזמר. במידה רבה זוהי החלטה משמחת, משום ש"Cats", שנוצר בראשית שנות ה-80, הוא קריאת חובה עבור כל מי שאוהב תיאטרון (וגם מי שלא באמת מכיר) ובוודאי מסמך חובה לכל מי שמחבב חתולים. Cats בישראל - לכל הפרטים

ה-בוק, כלומר העלילה של המחזמר, מתרכזת בקבוצת חתולי רחוב מסוג Jellicle, שמתכנסת מדי שנה תחת חסותו של מנהיגם הקשיש, כדי לבחור חתול אחד שיקבל חיים חדשים. מגוון הצעות מופיעות לנגד עינינו, ומשקפות הרבה יותר את מרקם החברה הבריטית של המחצית הראשונה של המאה ה-20 מאשר את אופיים של חתולי הרחוב. כך למשל נמצא שם צמד פושעים ערמומיים, זמרת שירדה מגדולה, ג'נטלמן שמנמן ומלא חשיבות עצמית וחתול תיאטרון מדובלל, שמתרפק על ימיו הגדולים על הבמה. השירים והעלילה מבוססים על ספרו הנפלא של טי.אס אליוט - "Old Possum's Book of Practical Cats", ובו פואמות קצרות, המתארות כל אחת דמות חתולית אחרת, וגם מספקות הוראות חשובות על הדרך הראויה לפנות לחתול. פניה של החברה הבריטית. קאטס (צילום: אלסנדרו פינה)נדמה שהושקע מאמץ רב בשחזור מדויק של כל האלמנטים במחזמר המקורי - מהתזמור, דרך התלבושות, התפאורה ואפילו האינטונציה בשירה. מאמץ זה קיבל חיזוק על ידי הרקדנים והזמרים, שבניגוד לסוג כזה של הפקות נודדות, ביצעו את מלאכתם במיומנות רבה. אלא שבמקרה של הכוריאוגרפיה נדמה היה שהבחירה הזאת עבדה פחות טוב. התנועה לא הצליחה לשרוד לדעתי את מבחן הזמן, וכללה הרבה אלמנטים של מחול מודרני וג'אז שהיו מקובלים ואהובים בזמן יצירת המחזמר - אך נראו כאן מעט מיושנים, ובעיקר לא תמיד הצליחו להרים את השירים הפחות מלודיים ומוכרים.

מילה טובה צריכה להינתן כאן לדניאל אפרת המתרגם, שהצליח להנגיש את הטקסטים הלא פשוטים של אליוט, בחריזה נפלאה והגיונית. מילים קצת פחות טובות צריך להפנות למי שהיה אחראי על הרצת התרגום, בעיה ידועה במחוזתנו - השירים המהירים דרשו החלפת כתוביות מהירה בהתאם, אך התרגום לא פעם השתרך מאחור. וכאן גם צריך לומר שמומלץ מאוד להגיע לקאטס אחרי קריאת סיפור העלילה והיכרות ראשונית עם הדמויות. הקצב המהיר, המבטא הבריטי הכבד של הרקדנים ובעיקר אינספור הרפרנסים שעושה הטקסט לתרבות הבריטית - יכולים להיות מעט מבלבלים. בכלל, עבור קהל ישראלי מדובר במחזמר שאין כמעט דרך להתחבר אליו מבחינה תמתית. כמעט כמו המקור. קאטס (צילום: אלסנדרו פינה)אולי הקושי הזה הוא זה שגרם למפיקי המופע לתת לאחת הסולניות לשיר את "Memory", אולי ה-שיר ה-מפורסם ביותר של המחזמר, בעברית. זאת הייתה החלטה אפעס מתחנפת, שתוצאתה הייתה אפעס מביכה. חתולים, כפי שאומר טי.אס. אליוט, לא צריכים את החנופה של בני האדם. אדרבא, בני האדם צריכים להמתין עד שהחתולים יסכימו לפנות אליהם. Cats בישראל - מאת אנדריו לויד וובר וטרוור נאן, על פי שירים של ת.ס. אליוט. כוריאוגרפיה: ג'יליאן לין, עיצוב: ג'ון נפייר. במאית מחדשת: קריסי קרטרייט.היכל התרבות, תל אביב, 5.11.