רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיינפלד בתל אביב: מופע של מיזנתרופיה מתוחכמת

הרבה רבדים בהומור של הקומיקאי נוכחים במשתמע בלבד, אפילו "פאק" הוא לא מוכן להגיד, אבל השקפת העולם הבסיסית נמצאת שם בריש גלי: האדם המערבי השבע הוא יצור פתטי

75תגובות
ג'רי סיינפלד בתל אביב
סיון פרג'

כמו בהופעה של סיינפלד בתל אביב לפני שנתיים, גם הפעם תהיתי האם הקהל הגועה בצחוק באמת מפנים את מה שהאיש מטיח בפרצופם. הסטנדאפ של סיינפלד הוא מופע של מיזנתרופיה מרהיבה. על ההתחלה מכריז סיינפלד שהחיים של כל בני האדם חסרי משמעות, שהחיים באופן כללי על הפנים, הם ארוכים מדי, בזבוז זמן אחד גדול, ניסיון נואל להעביר את הזמן עד המוות, כי לאף אחד אין מה לעשות ושעמום הוא המצב הקיומי הבסיסי.

גם המופע עצמו מוכרז כלא יותר ממפגש של אנשים שהרגישו שהם חייבים להגיע כי היה להם רע במקום שבו היו, ותיכף ירגישו שהם חייבים ללכת כי רע להם במקום שבו הם נמצאים. אצל סיינפלד, אנשים הם עבדי האבסורד שהם עצמם יוצרים. המסר הזה מועבר באופן חד וחלק, חזק וברור. לא בסאבטקסט ולא במרומז.

סטנדאפ של סיינפלד - דלג

הרבה רבדים בהומור של סיינפלד נוכחים במשתמע בלבד, אפילו "פאק" הוא לא מוכן להגיד, אבל השקפת העולם הבסיסית נמצאת שם בריש גלי. האדם המערבי השבע,  גיבור הבדיחות של סיינפלד, מוצג כיצור פתטי שמתקשה להוציא את עצמו מהבית ופסגת שאיפותיו לאכול באיזו מסעדה-של-הרגע שהכל מהללים וממליצים עליה. סיינפלד לא רוצה לאכול במסעדה הזו. והוא לא רוצה לשמוע מהמלצר על המנות המיוחדות. כל התלהבות היא בעיניו עדות לכסילות. הוא מגדיר את האדם העכשווי כאמצעי לנשיאת טלפונים סלולריים בכיס ממקום למקום. ההתניידות של הסלולרי היא המטרה, והאדם רק משרת אותה. כי זה מה שהוא שווה בעיניו.

בכל פינה בתרבות הפופולרית מחפשים אנשים נחמה, חסד, פרגון, העצמה וגישה חיובית. זה מה שהם מחפשים בפייסבוק ובסדרות טלוויזיה, בספרים ובקולנוע. עולם הסטאנדאפ מרענן כי עדיין אפשר להגיש בו יצירת אמנות שאינה נדרשת להיות מוצץ. ובכל זאת, מדהים לראות כיצד זה כמה עשורים נהנה קהל גלובלי של מיליונים מהמיזנתרופיה המתוחכמת של סיינפלד. גם בתל אביב לא העניק להם האיש שום חסד. מבטו על המין האנושי קודר ואכזר, חסר רחמים. בני אדם הם מגוחכים, והכי חשוב לפתח טכניקות לקטוע אותם באמצע דבריהם כדי להסתלק מעליהם מבלי להעליבם. כי הם מתלהבים, מתלהבים משטויות, ממסעדה חדשה, ממנה מיוחדת. וסיינפלד בז להתלהבות שלהם. הוא מתנשא על הטמטום שלהם.

גם המבט של סיינפלד על חיי נישואים נטול חמלה. הקומיקאי שחימם אותו, מארק שיף, סיפר הרבה בדיחות על חיי נישואים. שניהם הציגו בדיוק אותה תמונת מצב דומסטית: הגבר כסמרטוט, אסקופה נדרסת של אשה ביקורתית, שיפוטית, שתלטנית, שמחוקקת את החוקים בבית. אבל אצל שיף התמונה הזאת חמה, סטריאוטיפ מוכר, קלישאה חבוטה שנהפכה לפולחן חברתי, מעין טקס. הוא מבהיר כי הוא אוהב את אשתו. סיינפלד קר. והתמונות-מחיי-נישואין שלו מציגות את הגבר כנתון במעמד של השפלה בלתי פוסקת. לא רק על ידי אשתו, אלא גם על ידי ילדיו. הם בקושי שמים לב שהוא קיים. ולא זקוקים לו. הוא דימה את הגבר לבלון שההליום אוזל ממנו והוא מרחף בחלל הבית ללא מטרה, לא רצוי, שוקע ללא הרף לעבר הרצפה, קשור בחוט רופף, שרפיונו מייצג את הפאלוס המידלדל וחסר האון שלו. מטרת הילדים, מרגע לידתם, היא לתפוס את מקומו.

מצבו של האדם אצל סיינפלד דומה למצבו אצל חנוך לוין. כמו כל הקומיקאים הגדולים, הוא בסופו של דבר ממש לא מצחיק. הוא ניחן בכישרון פנומנלי לגרום לאנשים להרגיש שהוא מתבדח על זוטות החיים, על הרגעים הקטנים, על כלום. כשבעצם הוא אומר להם שהכל כלום. מתחת למעטה הדק של ההומור הסיינפלדי פעורה תהום של דיכאון מז'ורי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true