ג'רמי פיבן בישראל: בדיחות של כוכב נופל מול אולם חצי ריק

ייתכן שהתמודדות חזיתית של ג'רמי פיבן, לשעבר הסוכן המטונף ב"הפמליה", עם התלונות על הטרדה מינית שהביאו לנפילתו, היתה יוצרת מופע חזק יותר אתמול בירושלים. ועדיין, הכריזמה שלו החזיקה ערב משעשע למדי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פיבן אתמול בתיאטרון ירושלים. אף מילה על הפיל שבחדר
פיבן אתמול בתיאטרון ירושלים. אף מילה על הפיל שבחדרצילום: אמיל סלמן

רבע שעה לתוך המופע הקצר של ג'רמי פיבן (45 דקות סך הכל) אמש בירושלים, נרשם ריאליטי־צ'ק ראשון: "בבר מצוה שלי היו יותר אנשים משהגיעו לכאן" אמר בטון חצי ציני חצי מריר מול הקהל באולם רבקה שבתיאטרון ירושלים, שהתמלא רק בחציו והגיב בצחוק רם לבדיחה. פיבן, כמו קומיקאים רבים של הזמן האחרון, הרשה לעצמו להתבדח על מצבו: כוכב שזרח בשמי הוליווד ודעך עד שנבעט ממנה לאלף עזאזל. למרות הנכונות לרגע של כנות, את סיבת הדעיכה השאיר פיבן מחוץ למופע. אחרי הכל, לא מאוד מצחיק לדבר על שבע נשים שהאשימו אותך בהטרדה ואלימות מינית.

ג'רמי פיבן, האיש שמוכר לכם ולרוב העולם כארי גולד, הסוכן המטונף בעל הפה המטונף עוד יותר בתוכנית "הפמלייה", התחיל לעשות סטנד־אפ בשנה האחרונה. בניגוד לאמנים כמו סיינפלד או לואי סי־קיי שבנו את עצמם במועדוני סטנד־אפ ותיקים, פיבן היה רוב הזמן שחקן קולנוע ותיאטרון. למי שטרח לשכוח, הוא הזכיר אמש על הבמה כי באמתחתו שלושה פרסי אמי וגלובוס הזהב אחד. ובכן, הזוהר התעמעם ועימו גם הברק שאפיין את הדמות ההיא, שלא היתה שורדת היום, בעידן ה"מי טו", דף תסריט אחד.

האולם בראשית ההופעה. התמלא בהמשך לכמחציתצילום: איתי שטרן

לאחר קריסתה של סדרת המתח בכיכובו, "חוכמת ההמונים", וגל התלונות ששטף בשנה שעברה, היה ברור שפיבן יצטרך למצוא לעצמו אפיק פרנסה אלטרנטיבי. התוצאה היא מופע בו שוזר פיבן חלקים מחייו במסע אקלקטי שנע בין תיאורי עבר של ילד לבן, יהודי ומבוהל בשיקגו, תיאורי חגיגות הבר־המצוה וסט בדיחות מתבקש על העבודה בהוליווד — החל ממפגשים אקראיים עם מייק טייסון וכלה בשינון טקסטים ל"פמלייה" שכללו דיבורים על צעצועי מין, מול אמא שלו, השחקנית שלימדה אותו את רזי המקצוע.

הכריזמה, אולי הכלי הכי חשוב לסטנדאפיסט, עודנה שם. פיבן מחליק בקלות בין סיטואציות שונות, ובכלל, יחסית הוא אמור להרגיש בנוח. אחרי הכל, הוא הגיע להופיע ב"מפעל לייצור יהודים" — כפי שהוא כינה את ישראל אמש, רגע אחרי שעלה לבמה. בקהל ישבו בעיקר יהודים אמריקאים, חלקם הלא מבוטל חובשי כיפה. ניכר היה שלאיש אין בעיה עם האנגלית או עם סוג ההומור שיובא מכור מחצבתם.

פיבן בירושלים. הופעה ראשונה ב"מפעל לייצור יהודים"צילום: אמיל סלמן

כשפיבן סיפר בדיחה על דמות נשית שגילם פעם בסרט "שעת שיא", הוא השתמש בתיאור "גבר נשי", כי "היום כבר אי אפשר להגיד את המילה ההיא". למעשה, פיבן הביע מורת רוח מכך שבניגוד לדמות מלאת הארס שגילם ומיתגה אותו, היום כבר אי אפשר להשתמש במילה Faggot, כינוי גנאי להומואים שהוצא מחוץ לגבולות הפוליטקלי קורקט. גבר אמריקאי שבלע את בדיחותיו של פיבן כמו לחמניות חמות ועמוסות חמאת בוטנים, צעק לו בתגובה מהקהל: "אתה בישראל, פה מותר לך לעשות הכל". פיבן לא השתכנע, שמר על לשונו, כמו ידע שיש מי שמחכה לנפילה הבאה שלו.

והיו הבדיחות הבלתי־נמנעות על הוליווד ואנטישמיות וגל גדות. בכל זאת, צריך למצוא דרך להחניף לקהל המקומי ("לכם יש את וונדר־וומן, אנחנו נשארנו עם איש הנמלה"). ביקום מקביל, וכמה שעות לפני כן, התפרסמה ידיעה על כך שרוזאן בר, עוד קומיקאית יהודייה גדולה שירדה מגדולתה בגלל פה גדול והתנהגות מטומטמת, תגיע לישראל ותדבר כאן על אנטישמיות שחוותה כיהודייה בארה"ב. ואני, איש עם לב קטן וקפוא, לא הצלחתי לאסוף את דמעות התנין על כל היהודים המסכנים שגורשו מהוליווד ולא הבינו למה גם להם, אנשים שההיסטוריה רדפה, אסור להתנהג ולדבר כמו דבילים.

חזרה למופע. פיבן עשה שיעורי בית. הוא מבין שדונלד טראמפ, איש שהוא כנראה די מתעב, עשוי להיות אהוב הקהל. בכל זאת, נשיא אמריקאי שהעביר שגרירות אמריקאית לעיר הבירה. "חוץ מזה הכל מחורבן אצלו" אמר פיבן בחיוך והמשיך לסט בדיחות משעשע ביותר על מפגש עם כריס טאקר, שבו נאלץ להמתין עד שהשחקן יסיים את 70 הטייקים שלו למשפט מטופש בסרט "שעת שיא". ככלל, פיבן מגיע לשיאו כשהוא מחקה אחרים. בין אם זה חיקוי של טאקר, אוון וילסון או מארק וולברג. נראה שהיה יכול להיות נכס עבור "סאטרדיי נייט לייב" אילו הצליח למחוק את אות הקין המרוח על מצחו.

הקהל, ברובו, צחק לא מעט. שום השתנקות או געייה עמוקה מהבטן, אך רצף הפאנצ'ים היעיל מילא את החלל בלי שהמבוכה תשתלט. פיבן יכול היה להצטרף לרוח הזמן, שהנפיקה מופעים משמעותיים ורוויי הומור, כמו זה של האנה גאדסבי, ולעשות על הבמה את חשבון הנפש שלו. הוא היה יכול להתמודד באומץ עם השדים שלו, אלו שהביאו אותו לתת־הופעות באולמות נידחים ברחבי העולם, מקושש חיוכים ודולרים.

אלא שפיבן בחר שלא לעשות זאת. הוא העדיף לשמור על פסאדה של אדם נקי, של שחקן שלא סרח, של אדם שלא השתכר מכוח. ובכן, ההפסד כולו שלנו. בסופו של הערב, חצי שעה לאחר סיום המופע, ראיתי את פיבן יוצא מהתיאטרון וניגש למונית שהיתה מיועדת לי. הצעתי לו ולאשה שהתלוותה אליו להצטרף אליי בדרך חזרה לתל אביב — אך השניים סירבו בנימוס. חבל, חשבתי לעצמי, היה יכול להיות מעניין לשמוע עוד סיפורים על הוליווד, בלי הצורך בפאנצ'ים. לפעמים מרתק להקשיב לאנשים שנפלו מגבוה ולהבין איך שרדו. ובכן, גם זה לא קרה אמש.

מופעים נוספים של פיבן ייערכו הערב בבית החייל בתל אביב (שתי הופעות) ומחר ב"ברלה" בלהבות חביבה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ