מוטי לרנר בודק מי אחראי לטבח גולדשטיין

“דוחקי הקץ”, מחזהו של מוטי לרנר המועלה בתיאטרון החאן, מנסה לברר מי אחראי לטבח של ברוך גולדשטיין. בעזרת ייצוגים 
לא ריאליסטיים נוצרת הצגה שאי אפשר לצאת ממנה שווה נפש

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

זה יותר מעשור שתיאטרון החאן הירושלמי התקבע בתודעה כזירת הפעילות שבה מעלה מנהלו האמנותי, מיכאל גורביץ', תמונות מעולמו האסתטי־אישי, שחלקן מבוססות על עבודת יצירה משותפת עם להקת השחקנים הקטנה אך היציבה של התיאטרון, בצד קלאסיקה (שייקספיר ומולייר), שחלקה רחוק מלהיות שגרתי.

עם ההצגה "דוחקי הקץ" של מוטי לרנר, בבימוי רוני ניניו, מעמיד עצמו התיאטרון הסימפטי והאיכותי הזה בחזית התיאטרון הפוליטי בישראל. כשאני אומר "תיאטרון פוליטי", איני מתכוון רק להצגות המשתמשות בפרטים ודמויות השאובים מהמציאות הפוליטית השוטפת, שכן כאלה יש לא מעט: "קיזוז" ו"הבעל האידיאלי" בקאמרי, "שרי מלחמה" בהבימה. אלה אכן משתמשות במציאות, אבל בעיקר במודוס הקומי ובמטרה לבדר, והן מגחיכות נושאים חשובים מחיינו ומאפשרות לקהל ללכת לביתו מרוצה ולא להתייחס למשמעות המוצג על הבמה ברצינות. איני מתכוון גם לאותן הצגות המשתמשות בקלאסיקה או אפילו במחזמר ("קברט") בצורה שאפשר להסיק ממנה לקח פוליטי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ