למה התיאטרון הישראלי כבר לא מייצר שערוריות?

מדוע התיאטרון הישראלי כבר אינו נמצא במרכז העניין הציבורי, כפי שהיה בעבר? האם ייתכן כי דווקא הצורך להגיע לקהלים רחבים פגע ביכולת ליצור תיאטרון חשוב, רלוונטי ובעל משמעות אקטואלית?

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אני יודע שהשורות הבאות עלולות להטיל ספק במה שאני עושה למחייתי וגם להנאתי, לפעמים, במשך כמעט 40 השנים האחרונות: התיאטרון של היום הוא לא מה שהיה פעם. תגידו בוודאי שבכך לא גיליתי את אמריקה, ושגם הנוסטלגיה היא לא מה שהיתה פעם (כשם הביוגרפיה של סימון סיניורה), ואסכים אתכם. אף אוסיף שאיני מתכוון לכך שפעם ההצגות היו יותר טובות מאלה שאני רואה לפעמים היום. תנוח דעתכם, גם היום יש הצגות טובות, ואפילו טובות מאוד (טוב, לא רבות מדי), חוץ מהנטייה האנושית כל כך לייפות את העבר. ונכון גם שהמספרים סותרים את טענתי, לפחות לכאורה. מן המפורסמות הוא שהישראלים הולכים המון לתיאטרון. על פי דו”ח פילת ל-2010 (האחרון שהתפרסם באתרם), בישראל נמכרים בשנה כמה מיליונים (!) של כרטיסים לתיאטרון בשנה, מזה כמעט מיליון על ידי התיאטרון הקאמרי בלבד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ