"סירנו דה ברז'רק": איך הפך פתאום איתי טיראן למכוער?

האביר גדל-האף והיפהפייה שהוא מאוהב בה משחקים תפקיד משני לעומת אחד ההישגים המרשימים ביותר של ההצגה בקאמרי: המלים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

שלושת הגיבורים האנושיים של "סירנו דה ברז'רק", מחזהו של אדמונד רוסטאן מ-1897, מרכיבים משולש רומנטי: קודקודו הוא סירנו, האביר בעל האף והנפש שהעניק למחזה את שמו, ולצדו רוקסאן היפה, העשירה (למדי) והשנונה, קרובת משפחה וחברת ילדות שלו שהוא מאוהב בה, והאביר הצעיר והיפה כריסטיאן, חבר חדש בגדוד הצבא של סירנו, המאוהב ברוקסאן על סמך מראה המלבב (וגם היא מאוהבת בו מרחוק, על סמך מראהו המלבב לא פחות). אבל הגיבורים האמתיים של המחזה הזה, ובעקבותיהם גם של ההצגה בתיאטרון הקאמרי (בתרגומו של דורי פרנס, בימוי וכוריאוגרפיה של גלעד קמחי), הם שני נושאים-מושגים מורכבים, מטעים ו - כן, מלבבים: המלה והאהבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ