ההצגה הזאת חזקה יותר מטיול למחנות בפולין

אירוע טבח של פולנים ביהודים עומד במרכז "הכיתה שלנו", ודווקא ההימנעות מהמחשה פלסטית של הזוועה הופכת למטלטלת כל כך את ההצגה. סיפורה של החבורה שהחלה כשותפה לספסל הלימודים, ממחיש את המרחק הקצר בין כיתה עם מורים לכיתת יורים

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

השחקנים נכנסים לבמה כשהאור באולם עדיין דולק. הבמה ריקה, הקיר האחורי שלה הוא לוח שחור גדול, כמו בכיתת לימוד, ועליו ירשמו השחקנים לאורך ההצגה, בגיר, את תאריכי התמונות השונות, בין 1925 לעשור הראשון של האלף השלישי. והבמה אכן מייצגת כיתת לימוד, והשחקנים בתמונה הראשונה, שבראשיתה מחשיך האולם, אכן מגלמים ילדים בכתה א': הם משחקים, קצת רבים, ובסוף מסתדרים בישיבה בזוגות בטור של שולחנות. זאת התמונה היחידה שבה יוצג משחק ילדים תמים. בהמשך התמונה תהיה הרבה יותר מורכבת, מבחינת משחקי הילדים והמשחק התיאטרוני.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ